לפני 7 שנים. 26 ביולי 2016 בשעה 9:40
היא יפה
נוגעת בלי מגע
ממיסה בי שארית צלולה
אני יודעת שאיבדתי את עצמי איתה
והאיזון הקפוא שלי נשבר
היא לא מביטה בי אבל אני מסתכלת
רואה אותה ונושמת
מצלמת, נוגעת, מתרפקת
רק שלא יגמר, שתישאר היא, שאשאר אני
כאן בנקודה הזו, אני אוהבת אותה ולא רוצה ללכת
קריאה אחרונה לטיסה ואני מטושטשת
לא מצליחה לשחרר, לא רוצה לעזוב, כמעט נשארת
זוכרת איך הצטלמנו עירומות
המגע החד צדדי באצבעות
הקיפאון...
נקשרתי אליה אז בעבותות
אבל אני הולכת...
בלי מילה נפרדת
רק השקט והחשיכה אופפת
משאירה אותה מאחור, אדישה ויפה בשעת ליל מאוחרת
יודעת כמה היא טובה בחשיכה
כשאיש לא נוגע והיא רק עצמה
מרגיעה ושלמה
נותנת לי לשקוע בה
כל כך בשבילי ואחרת
כמו הסימטריה הבלתי מתפשרת
אז בפעם האחרונה, באפלה שקטה, אני נושמת
כי ליון שלי יפה כשהיא דוממת.
