ויכוח פנימי

דממה של סתם

חסרה את העומק הפואטי,

דלה

היא מולי ויפה

חייכנית כמו נוצרה במפעל

ואז היא מדברת את השום דבר

מעט חלולה

מנת משכל עצובה

היא שממה רדודה

אבל יפה

כל כך יפה...

ואני תוהה, מייחלת

שאין לי עניין בשממה המלהגת

אבל אז היא נצמדת

והיד שלה מלטפת

מביטה בי קרוב

בעיניי עגל מהפנטות

עושה שמות ברציונאל שלי שאט טובע

בשפתיי השממה שלה שוקע

זו כבר לא אני שם שמחייכת

כמו באג במערכת

אני נוגעת, מתלטפת

נושקת לנואפת

לא חושבת

יחד על כסא הנדנדה

אקט של בגידה

אני לא חלק אבל שם

חסרה את תחושת האשם

מובסת ביופייה, לא מתנצלת

 נוגעת חסרת חרטה ברגע של קסם.