החרוזים של מורי

פתחו לי את התחת במילואים, אבל לא כמו שאני אוהב.

חזרתי עם הרכב למילואים, אספתי חבר מהצוות בדרך ויצאנו לנו לנסיעה ארוכה (אנחנו משרתים בצפון).

אחרי שעתיים נסיעה שכללו שיחות על פוליטיקה, סיפורי סקס מאוד סאחים (הוא לא חבר שאפשר לספר לו על החרוזים החדשים שקניתי באפטר) החלטנו לעצור לאכול בראש פינה. 

אנחנו מקבלים את ההנחה הנהדרת של 50% לחיילים במדים מהמוכרת בדלפק (מוכרת במקדונלס עם כובע, גשר בשיניים, אקנה חריפה, חוסר ביטחון עצמי אתם יודעים כל הגשפט) ואנו פנוים להתיישב.

ואז קלטתי זוג עיניים שחורות ויפות מביטות בי. 

כאילו יסמין מאלאדין התחילה לעבוד במקדונלס בראש פינה. בהיתי לשנייה (היא גם כנראה בת 19 בערך) התאפסתי והתיישבתי. 

בעודי מדדבר עם ידיד על עוד משהו הרבה פחות מעניין מהיסמין הזו, אני קולט שהיא ממשיכה לבהות במבט פלרטטני. 

אני מיישר אליה מבט ולא, היא לא מסיטה אותו ממני. כך היה מספר פעמים, ובדמיוני כבר ראיתי איך אני מוריד אותה על ברכיה ״כמו שאבא עושה בתפילה״ ונותן לך לכפר על כל העוול הנורא שעמי חווה מאז תחילת הזמן פחות או יותר. דמיינתי וחייכתי אליה חיוך קטן , היא החזירה לי אחד והסתובבה מעבר לדלפק להרים מגש שהיה על הרצפה, כשהיא מפנה את ישבנה העגול והקטן.

רציתי לקום ולדחוף את הראש שלי בין הפלחים האלה ולשמוע מה הדבר הראש שהיא תפלוט… לקמתי חבל זה בטח היה יכול להיות יותר מעניין לאכול תחת במקדונלס מסלט עם חזה עוף.

אחרי כמה דקות אני מבין שהזין שלי עומד… החבר ממשיך לזיין לי תשכל ואני ממשיך לזיין בדימיוני את יסמין, רואה איך היא רוכבת עליי במיומנות כאילו הייתי הגמל של דוד שלה (סתם הצחיק אותי הגזענות).

קמתי לשירותים, ראיתי שהיא שמה לב, ממש קיוותי שתבוא אחרי. היא לא באה סיימנו לאכול אספנו תרומות של אוכל לשבת ויצאנו משם.

אם היו יותר מקרים כאלה ודאי היה שלום.

סוגר שבת כשיסמין עדיין מתכופפת בדמיוני ועושה צעד למען השלום.

חזרתי לאפטר, כמה ימים בבית לפני שחוזרים לבסיס. 

הזוי מה7.10 החיים השתנו לחלוטין, מהצבא לאזרחות ? קצת עברתי את השלב הזה לא? 

בכל אופן יש לי שלושה ימים בבית מה עושים שהגעת הבית ושכחת את כל מה שרצית לעשות בבית?

חרמנות לא ממומשת היא כמו להיות תחת השפעת סמים. 

לפחות אצלי.

אני מוצא את עצמי שוכב במיטה בחדר עם עוד ארבעה גברים.. בשק״ש ומפנטז. מפנטז. מפנטז ומפנטז (לא על אותם הגברים לכל אלה שכבר התייחמו) מזכיר לעצמי אותי בתיכון.

מסתמן שלא הרבה השתנה לקראת השלושים… לילה טוב 

רוב הנשלטים שפגשתי הם אנשים מאוד דומיננטים דרך אגב אני נכלל באותה קבוצה מיוחסת...

זה הבלוג שלי אז פאק יו אני אדבר פה על עצמי כי זה מה יושב לי על הלב... 

אני אוהב לשלוט בתחומי החיים שלי, סדר היום שלי, העבודה שלי, איך שאני נראה אני אפילו נכלל בין אותם יחדי סגולה שאוהבים לשלוט במה יוצא להם מהפה (זה לא באמת כל כך מורכב פשוט לחשוב על מה אתה אומר) .. בקיצור לאהבל המצוי שחושב ששולטת זה מישהי עם קיין שעושה לך פיפי בפה ונשלט זה מישהו שאוהב ללקק מגפיים.. אני ממש לא על ספקטרום השולט נשלט ואם כבר הרבה יותר לכיוון השולט. 

אחרי מחשבה ארוכה עם עצמי התנסויות רבות וכו וכו וכו (מאמין שרוב חבריי הכלוב גם יצאו למסע הזה של מה אני לעזזל).. הבנתי שאני מחפש את איבוד השליטה.. (במסע למדתי עוד כמה דברים כמו למשל שספקטרום המשיכה שלי הוא יותר רחב מכוס ציצים ובולבול) אבל בסופו של דבר העניין הוא לאבד שליטה.. 

זה לא עניין של מה וכך לא פעם שמעתי שקשה לשלוט עליי.. וזה דיי נכון. עדיין לא יצא לי להרגיש נשלט על ידי מישהי.. יצא לי להרגיש נשלט בסיטואציה אבל אף פעם לא שחררתי באמת את המושכות.. אני לא יכול להפיל הכל על השולטות שניהלתי איתן יחסים.. יש פה גם משהו אישי שלי עם עצמי שקשה לי לשחרר...

ההסגר הזה אחלה זמן לחשוב על למה זה ככה, למרות שאני מודה שלרוב אני מגיע למבוי סתום ואני לא מצליח לפתור את החידה למה קשה לי לשחרר.. חידה נוספת היא למה חשוב לי כל כך לרצות אחרים.. ועוד ועוד חידות.. 

אחלה זמן לנסות לפתור חידות

וגם אם לא פתרתי אותן אוטומטית אני מתחיל לחשוב וזה תמיד טוב לחשוב... 

כמו למשל לחשוב על מה אתה אומר...  

שמעו סיפור, אולי משל, קוראיי היקרים, זה סיפור על בנאדם בלי כינוי, לו רק פנים, אין לו פרופיל או שום תמונה או גיפים מגניבים, מה שייש זה שמו הטוב ומה עשה הוא בחיים.

כך אותו אדם, הסתובב לו בעולם עשה תיכון, עשה צבא, כמעט כמו כולם. עם חבריו, היה יוצא לבלות בזמן הערב, אם יש לילה בלי אישה היה מסיים אותו עם גרב.

אותו בחור, אותו אדם שעליו כאן מסופר, הבין בגיל צעיר שיש בו משהו מוזר. 

הוא נמשך קצת, לדברים ששונים מחבריו, הם יצחקו אם יספר, איך אומרים "יפלו עליו". 

אז הוא שמר את סודותיו בחדרון קטן בלב, שמופרד טוב מהמוח ולכן על זה הוא לא חושב.. 

אך מהחדרון ישנן דליפות שמגיעות למחשבות, אותו בחור אותו אדם לא ידע מה לעשות. 

כמו חיה בגן חיות כמו נסיכה בתוך ארמון, הוא הגיע אל "הכלוב" שם "מוזר" זה הנכון!

אז הוא נרשם מצא תמונה, מצא כינוי ראוי, סוף סוף, המוזרות לא תיהיה עוד על כבוי! חשב "אמצא אישה שתקבל תמוזרות וביחד רק נוכיח שפתיחות זו המהות".

חלומותיו ותקוותיו של אותו בחור נחמד, היו כמעט, היו אולי, תמיד הם נשארו ליד.. 

הוא הבין שזה לא קל, כמו בעולם האמיתי, לא מספיק להיות נחמד ערכי וידידותי. 

כאן צריך, לענות, על דרישות ומשימות ולא תמיד כולם זוכרים, איך רוסים אומרים "מי הבנאדם בכלל להיות". 

מקווים אנו כולם, מחזיקים לו אצבעות, שמישהי באמת תכיר אותו ותמוזרות שלו לא תשפוט.