שמעו סיפור, אולי משל, קוראיי היקרים, זה סיפור על בנאדם בלי כינוי, לו רק פנים, אין לו פרופיל או שום תמונה או גיפים מגניבים, מה שייש זה שמו הטוב ומה עשה הוא בחיים.
כך אותו אדם, הסתובב לו בעולם עשה תיכון, עשה צבא, כמעט כמו כולם. עם חבריו, היה יוצא לבלות בזמן הערב, אם יש לילה בלי אישה היה מסיים אותו עם גרב.
אותו בחור, אותו אדם שעליו כאן מסופר, הבין בגיל צעיר שיש בו משהו מוזר.
הוא נמשך קצת, לדברים ששונים מחבריו, הם יצחקו אם יספר, איך אומרים "יפלו עליו".
אז הוא שמר את סודותיו בחדרון קטן בלב, שמופרד טוב מהמוח ולכן על זה הוא לא חושב..
אך מהחדרון ישנן דליפות שמגיעות למחשבות, אותו בחור אותו אדם לא ידע מה לעשות.
כמו חיה בגן חיות כמו נסיכה בתוך ארמון, הוא הגיע אל "הכלוב" שם "מוזר" זה הנכון!
אז הוא נרשם מצא תמונה, מצא כינוי ראוי, סוף סוף, המוזרות לא תיהיה עוד על כבוי! חשב "אמצא אישה שתקבל תמוזרות וביחד רק נוכיח שפתיחות זו המהות".
חלומותיו ותקוותיו של אותו בחור נחמד, היו כמעט, היו אולי, תמיד הם נשארו ליד..
הוא הבין שזה לא קל, כמו בעולם האמיתי, לא מספיק להיות נחמד ערכי וידידותי.
כאן צריך, לענות, על דרישות ומשימות ולא תמיד כולם זוכרים, איך רוסים אומרים "מי הבנאדם בכלל להיות".
מקווים אנו כולם, מחזיקים לו אצבעות, שמישהי באמת תכיר אותו ותמוזרות שלו לא תשפוט.