נוירו-ארוטיקה הפנגוגית

התעוררנו יחד חבוקים לאחר לילה סוער.
קרני השמש הראשונות של הבוקר ליטפו את גופינו הערומים באור לבן ומסנוור.
"מיקי...", לחשתי בעוד שפתיי הבשרניות והאדומות מרפרפות על אוזנייך, "איזה יום היום?", שאלתי עם חיוך קל על שפתיי.
אחזת בי והפכת אותי על הגב לצידך.
אצבעותייך הארוכות והגסות ליטפו את שערי השחור והסיתו אותו מעל פניי.
"היום יום שני, מדוע את שואלת?"
"כי יש לי הפתעה עבורך ביום חמישי," עניתי וחייכתי חצי חיוך ספק מסופק ספק זדוני.
"אני מכיר את החיוך הזה שלך - מטורפת קטנה שלי. מה את זוממת?"
"זאת הפתעה," מיהרתי להשיב, "זאת הפתעה."

לאחר שהתעוררתי לצידך, נתתי לך להמשיך לנמנם עוד קצת
בעוד שקרני השמש חדרו דרך חלוננו והאירו לחלוטין את החדר.
הכנתי לך הפתעה משלי עם מגש עם ארוחת בוקר קלה וכוס קפה רותח וחזק.
"בוקר טוב, יפה שלי," הערתי אותך בנשיקה על מצחך.
התפתלת במיטה בחיוך מנומנם ולחשת: "בוקר טוב גם לך, אהובי. איזו הפתעה!"
חייכתי כששאלת: "ומה הכנת לנו לאכול הבוקר?".
הרמתי את כיסוי המתכת מן הצלחת וחשפתי את ראשו הכרות של אויבינו; מוחו פעור לארבעת כיווני אוויר והגשתי לך כפית.
לאחר כמה רגעים הוספתי: "קחי, שתי מזה," כשנתתי לך את קערת גולגולתו ושתית ממנה יין מרלו כמו שאת תמיד אוהבת.
סיימנו את הארוחה מחוייכים והמתנו יחדיו ליום חמישי, ההפתעה המרעננת המשותפת והראשונה שלנו מזה שנים.