כוחן של מילים מעסיק אותי: כוחן של מילים שאישה שולטת/מודעת משתמשת בהן דרך-כלל או בכוונה, כדי להחליש, להכפיף, לסרס, אך גם לחזק את הגבר שמולה. למשל, מה יש במילים ״יש לי משימה בשבילך״ שנשמע כל-כך ארוטי בעיניי? האם זו המילה משימה, או שזה הצירוף ״משימה בשבילך״ שמזקירה את הכניעות שבי (ולא רק) כאילו אמרה בעצם ״אזיין אותך״? יש לי תיאורה שזה דווקא היחס, תשומת-הלב ממנה אליי, ואולי התהליך שהולך להתרחש, כמו היה בבחינת הרפתקה הלקוחה מחצר-מלוכה מן המאות שעברו, שגורם לי להתרגש ולהידרך עבורה. לאן תשלח אותי? כמה מאמץ יידרש ממני? האם אספיק לרצות אותה?
נראה ששני הצדדים מתרגשים וקשורים כבמחול אינסופי: האישה מבקשת דבר, ולאחר שבוצע נכון על-ידי הגבר הכנוע, נקשר משהו ביניהם: ״יפה מאוד. תודה. ייתכן ואיעזר בך שוב…״ היא אומרת, כדי לתת לו איזה פרס שיקשור אותו עוד קצת. מילים טובות הן שכר-הולם הרי, תחליף [זמני?] לנשיקה (גם פרס אחר יתקבל בברכה, כמובן, אך על-כך בפוסט אחר). בתגובה, גם הגבר הכנוע יודע להשתמש [או: להחזיר] במילים, והוא משתמש בהן כדי לתדלק שוב את המחול: ״או כן, השתמשי* בי שוב, בבקשה.״ אפילו משפט קטן שכזה אפשר לפתח לתיאוריה כמו למשל אותו ״או״ אגבי, ייתכן והוא משמש את הנשלט כרמיזה להתרגשות הארוטית שגרמו לו מילות התודה שלה. במקום ״היעזרי בי״ בתשובה לשאלתה, בחר הנשלט להגיד ״השתמשי בי״ כדי לחדד את העובדה שהיה רוצה שתיעזר בו שוב, אך בצורה גסה יותר מהמשימה האחרונה ששילחה אותו. בפעם הבאה, אולי אף יעז וייבחר בצירוף חריף יותר כמו ״נצלי אותי״.
״נראה. נראה.״ אומרת היא, כדי לא ליצור במוחו של הנשלט ציפייה (הפתעה זה חלק מהעניין). ״נראה. נראה.״ היא שוב חוזרת, אחר השהייה, כדי ליצור רושם שהיא אתו, בעוד היא חושבת בכלל על משהו אחר.