ללא מילים

חשבתי שאני טוב, מתחשב, רגיש, כשרוני; אחד שכל אחת תשמח שיהיה לה. טעיתי:
את מראה לי כמה נמוך אני בסולם, כמה מאכזבות יכולות להיות מילים שאני ממהר לפלוט ומילים שאיני אומר. את פורשת בפניי מה עומד מאחורי התנהגות או אי-התנהגות שלי. רגע לפני גירוש ונישול, את מראה לי כמה אנוכי אני עדיין, ומציבה אותי שוב בהתחלה.

ואז את מתעלה מעל האתמול, בוחנת את התנהגותי מחדש ומאפשרת מקום לצמוח בו שוב, להוכיח עצמי בפניִךְ.

תודה שאת מראה
תודה שאת מורה ומורא