צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ללא מילים

פרוזה, שירה, פרגמנטים ותמונות-חיים, בהשראת המוזה שלי: אישה-אישה.
הבהרה: אין להתייחס לנאמר ככזה שהתרחש במציאות. כל קשר למציאות הינו מקרי או חלקי בהחלט.
לפני 5 שנים. 17 באפריל 2019 בשעה 17:43

אני מתגעגע לשמוע אותך. משהו בי צמא למילים קושרות שאת יודעת ללהטט בהן:

“ולמה הקול שלך מתוק כל כך?"
"כדי שאוכל להחליש ולנצל אותך טוב יותר," את אומרת וממכרת אותי.

ולפעמים את נהנית להגיד לי דווקא "כבר", להניח אותי בצד, ממתין בדריכות לאישור המיוחל להתקשר ולשמוע אותך.

ולעתים, כשאת מאוכזבת, שנינו שותקים ואני חרד שלא אשמע ממך כבר.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י