לפני 4 שנים. 2 באפריל 2020 בשעה 10:02
״מוכר בפתח חנות מנסה להיראות אדיש, … כשאישה יפה נעצרת מול הסחורה, … היא תקנה? לכל אדם יש משהו שהוא מייחל לו בכל מאודו, וכשהדבר הזה מגיע הוא קופא, מפחד לשרוף אותו בתאוותו. המוכר השתדל להסיט את המבט, לא להבריח את הקונה, והיא סובבה אליו את התחת היפה שלה והמשיכה בדרכה.״ (מתוך: המשורר והחשפנית, אלי שמואלי)
משהו מהקיפאון הזה קורה גם לי, עדיין, מול אישה מרשימה: רוצה להתקרב אך מתוך פחד לפספס משהו אני קופא ואיני יודע איך להתנהג: האם תאוותי שקופה בפניה? איך אוכל להתקרב, להחמיא מבלי להישמע סוטה, נודניק, סמרטוט, ובכל זאת, לרמוז לה שיש בי עניין? איך אוכל להראות לה שאני לא כל אחד (כמה מתנשא מצדי)?
אני נזכר בביישנות ימי-הנעורים שלי: הייתי נוסע הרבה במוניות ואוטובוסים ומקווה ״להתחיל״ עם נערה-אישה אך קופא לאורך כל הדרך, מקווה שהיא תיזום.