לפני 18 שנים. 8 במאי 2006 בשעה 19:11
התובנה הטהורה לא תבוא אל סף ביתי הלילה,
לא תתדפק בנשימה עצורה אל דלתות תנומתי.
הלילה ייקרא לילה טוב אם יישזר בקרעי זכרונות של רגעי אושר
אך לא תהיה בו גדלות רוח,
הארה קיצונית,
או אף פיסת אופטימיות חבויה.
בשגרה חבויות רעות חולות רבות,
והן מפזזות סביב ראשי במעגלים הולכים ומתהדקים.
מחר אקיץ מוקדם, הלום שינה, אל מטלותיי, והשתיקות הממושכות המתלוות אליהן.
רק ייחול קטן עוד מפכה,
שלא יפלו פניי לאותו מבט חלול של מי שויתר לעד על חלומותיו.