היום עשינו תרגיל נחמד
המנחה אמרה: אתם תכתבו את כל ההצגה שלכם, הדבר שגורם לכם סבל בחיים ייעלם
אתם תכתבו אותו, תכתבו את כל הסיפור... מתי זה התחיל, איך אתם מרגישים ביחס לזה, מה התיאוריה שעומדת מאוחרי זה, מי אשם וכו וכו וכו
לא להפסיק לכתוב
אני קצת התבלבלתי בין ה"דבר" הזה שגורם לי סבל, לבין ה"דבר" הזה שאני ממש מפחדת ממנו.
בכל זאת התחלתי לכתוב
אם פעם אהיה לי הרבה אומץ אני אשתף את מה שכתבתי
ואחרי שכותבים את הכל, שופכים את הלב, מאשימים את מי שצריך, מחפשים תירוצים ועוד ועוד ועוד...
וכותבת וממלאת 3 עמודים
ועז מקריאים את הכתוב לפרטנר
מקריאים פעם אחת
מקריאים פעמיים
מקראים שלום פעמים
ההוראה של המנחה היא להקריא כל פעם מחדש עד שהסבל נעלם
זה נירא מגוחך
אבל אחר הפעם השלישית זה הופך למשהו מצחיק, לא מבוסס, לא הגיוני
מזה אני סובלת?
מזה אני פוחדת?
הפתאום יש התרוממות במצב הרוח
נירא מה יקרה מחר אם מצב הרוח ימשיך להיות חיובי
לפני 18 שנים. 12 בינואר 2006 בשעה 22:48