התרנגול קרא, השחר החל להפציע בשמיים. עגלות החציר כבר עבדו במרץ, עוד לפני יקיצת התרנגול.
עגלות רבות נכנסו ויצאו מהאסם שהכיל את גלגלי הקש. מאחור נתלה שלט "שירותים" עם חץ המפנה את המבקש להשתין אל מאחורי אחד הגלגלים בפינת האסם. ה"שירותים" היו מאולתרים ונועדו בעיקר עבור צוותי הגברים אך מדיי פעם גם אישה אזרה אומץ והלכה להיות אחת עם הטבע.
הקומביין עצר בפתח האסם. הנהג שראה את שלט השירותים המאולתר שמח שיוכל לפרוק התאפקות של יום עבודה. הוא עקב אחרי החץ אל אותו גלגל קש גדול שמאחוריו היו אותם "שירותים" מאולתרים. הוא נעמד משתומם מאחורי הגלגל והביט מטה. אמנם השירותים היו מאולתרים... אבל ל"שירותים" מהסוג הזה הוא לא ציפה. הלכלוך, ריח השתן שנדף ומילא את אותה פינה טחובה. הנהג שם לב שמישהו לא הצליח להתאפק לפניו והיה חייב לפרוק ב"שירותים" את ארוחת הערב המפוקפקת שטרף בערב קודם. גם כושר הכיוון של האחרון היה מוטל בספק מפני שה"שירותים" היו מנוקדים בהתפרצויות ארעיות של נקודות חומות אשר נזלו על דפנות ה"שירותים" והתמוססו בבריכת השתן שהצטברה למרגלות ה"שירותים" המאולתרים. אף על פי כן, הנהג לא יכל להתאפק. חיוך של אי נעימות עיטר את פניו בזמן שפשט את מכנסיו, כיוון את איבר מינו והחל גונח מרווחה. הוא לא רצה ללכלך יותר ממה שהיה סביבו וקלע הישר לפתח ה"שירותים" המאולתרים. הוא מצא את עצמו עומד זמן רב, אפילו ה"שירותים" לא הצליחו להכיל את כל רווחתו והחלו עולים על גדותיהם, מוצפים בשתן.
"קדימה, אתה לא לבד פה" קול קרא בדחיפות. היה זה עובד נוסף שרצה להשתמש ב"שירותים" הנכספים. הנהג רכס את מכנסיו, לא היו מים זמינים בשביל לשטוף את ה"שירותים" ולכן פינה את הדרך לבא אחריו ועלה על הקומביין, אל עבר המשך עבודתו בשדה. כך היו נכנסים ויוצאים העובדים (ולעיתים, כפי שהוזכר, גם העובדות).
אני בסך הכל גרתי בחווה הסמוכה לשדה בו התבצע הקציר. האסם בו התקנתי את ה"שירותים" היה שלי. לא רציתי שידפקו אנשים רבים על דלת ביתי בשביל להשתמש בשירותים שלי ולכן דאגתי למקום מסודר עבור האנשים המיוזעים שעבדו בשמש הקופחת כל היום. בתחילת היום ה"שירותים" היו נקיים, אבל זה לא החזיק הרבה זמן. הספיק בן אדם אחד להציף אותם, אבל זה מה שהיה - זה או כלום.
השמש החלה לשקוע במערב והצוותים התפזרו לדרכיהם. רעש הקומביין נדם. לקחתי את הזרנוק ובפרץ מים קרים התחלתי שוטף את "השירותים".
כשהנחתי שהמקום נקי מספיק עבור יום העבודה הבא, הפסקתי. כששמתי לב לחושך בחוץ, הבנתי כמה זמן שטפתי. "הם היו מטונפים" הצדקתי את עצמי, קיפלתי את הצינור, שחררתי את ה"שירותים" ממקומם והובלתי אותם ברצועה אל עבר שמיכה יבשה שהייתה מצידו השני של גלגל הקש הגדול.
"תנוחי, מחר יום עבודה חדש". הנחתי לידה קערה עם מים טריים ותפוח. היא שכבה על גבה ואת רגליה קשרתי מעבר לראשה כך שאיבר מינה מכוון הישר לפה שלה. "אם תצטרכי, את יודעת איפה השירותים. נתראה עם קריאת התרנגול. לילה טוב".
לפני 12 שנים. 23 באפריל 2012 בשעה 8:24
