המכונית עשתה כמה פניות וירדה מהכביש לדרך עפר. היא לא יכלה לראות לאן נוסעים. ידיה היו קשורות לרגליה בזמן שהייתה מוטלת שכובה בספסל האחורי. כל מה שיכלה לראות היה העורף של מי שנהג במכונית אשר צדודיתו הבהבה כל פעם שלקח שאיפה מן הסיגריה. מן החלון בצבצו צמרות עצים אשר מספרם הלך וגדל עד שממש הסתירו את קו השמיים. היה זה בין ערביים, כחצי שעה לפני השקיעה. המכונית דממה ואחרון העורבים הכריז על עזיבתו מן המקום. השקט השתלט על כל האיזור, החושך החל יורד מצמרות העצים. רק נשימותיה נשמעו. נהג הרכב, כאילו חיכה לדקה מסויימת, יצא בפתאומיות מהרכב. היא נשארה מאחור, מוטלת, מבולבלת וחסרת אונים. הנהג הסתובב באיזור המקיף את הרכב ובעזרת פנס עוצמתי קושש עצים שאיתם הדליק מדורה. מדי פעם עשה גיחה למכונית והאיר בפניה של הבחורה על מנת שיראה שהיא ערנית (וגם קצת לשבש זמנית את ראייתה). קולות פטיש מהדהדות בעוצמה וגורמות לתנים לילל אל מעבר לירח. על מנת להבין מה מתרחש, היא מזדקפת בספסל האחורי, רק מספיק בשביל לראות מעבר לסף החלון. מחוץ למכונית היא מבחינה במדורה בוערת, לידה גבר רוכן ודופק מסמרים לקרשים מאונכים זה לזה, חבלים משתלשלים מענפי עץ האלון שמסוכך עליהם, כאילו מסתיר אותם מהעולם. היא כנראה נשענה על הדלת וגרמה לפתיחתה. היא נפלה בחצי גוף החוצה ונעצרה בידיה הקשורות על האדמה. הדבר הרגיז מאוד את הגבר שקפץ ממצבו השפוף לעמידה מתוחה, הסתובב, ניגש אל הרכב, תפס בחבל שהיה כרוך סביב ידיה וגרר אותה מן המכונית עד למרגלות המדורה. בגדיה נגזרו ממנה ונזרקו ישירות לאש. היא ניסתה להאבק אבל הדבר רק דרבן יותר את הנהג לפספס ולפצוע קלות את עורה עם הסכין. היא נותרה שוכבת, מביטה בבגדיה עולים באש בשלל צבעים, בעוד החושך השחור מקיף ומאיים עליה. היא שוב נגררת על גבי האדמה. עכשיו יכולה הייתה לראות על שום מה דפקו הפטישים. שלושה קרשים אשר חוברו להם לצורת האות Y יהיו המתקן החדש עבורה. הנהג גלגל אותה על הקרש המרכזי וקשר את רגליה לבסיס המכשיר. ידיה הותרו וכל אחת נקשרה בנפרד לזרוע אחרת של המתקן המאולתר. חבל נקשר לשיערה הפרוע. שני חבלים אחרים חוברו לכל קצה והיו מתוחים ומוכנים מעבר לענפי העץ. הוא משך בחבל והחלק המפוצל של המתקן החל מתרומם. כאשר הייתה בזוית מספקת, עצר וקשר את החבל לשורש העץ. היא שכבה על בטנה, ראשה שמוט בין שני הקרשים המחזיקים בידיה. כאשר משך הנהג בחבל השלישי, המחובר לשיערה, ראשה נמתח אחורה ושחרר אנחת כאב קלה מצד הבחורה. "עוד לא הגיעה השעה לצעוק" אמר הנהג וחסם את פיה בעזרת כדור. הנהג חזר אל המכונית, פתח את חלקה האחורי והחל מפשפש בדברים שהיו זרוקים בה. היא ניסתה לצעוק לעזרה אך הכדור שחסם את פיה עמעם את קולה והכשיל את נסיונה ליצור קשר עם העולם החיצון. הנהג חזר ובידיו מקל ושוט קצר. הוא החל מצליף בה, בישבנה, בשדיים שלה. מחליף למקל ומענה את כפות רגליה ופטמותיה. מחדיר את המקל לישבנה, היא צועקת. "עוד לא הגיעה השעה לצעוק" הוא אומר לה וממשיך להצליף בבחורה להנאתו. "כמה זמן זה יימשך? למה אתה עושה לי את זה?" היא צעקה דרך מחסום הפה הרטוב מרוק שזהר לאורו של ירח. "עוד לא הגיעה השעה לצעוק" הוא אמר. זה כל מה שאמר, לא הוסיף מילה מעבר לחמש המילים הללו. גם כאשר שלף את המקל מישבנה ועבר לאנוס אותו בעצמו, כל שאמר היה "עוד לא הגיעה השעה לצעוק". היא כנראה הבינה שלצעוק לא יעזור לה (או שכבר התחילה להאמין למילותיו של הנהג). גם כשהוריד את המחסום מפיה וחנק את גרונה באיברו, לא צעקה כלל, נסיונות השווא שברו אותה. הנהג החל גומר בגרונה, מעלה דמעות בעיניה, תוך כדי שאגות שהיו מניסות את ותיקי האריות בקלהרי. ראשה היה מונף מעלה, קשור היטב. יריקה נמרחה על פניה ונזלה מטה. הנהג העלה מכנסיו, חזר למכונית והדליק את פנסי הרכב שהיו מכוונים ישירות עליה. הבחורה זרחה בליבו של היער החשוך. מוטלת, מזיעה, קשורה, שבורה ומותשת. הזמן עבר מעט והנהג המשיך לעמוד על יד המכונית ולהציג את טרפו באורות הרכב החזקים. עמד ועישן. חיכה ועישן. חושיה של הבחורה החלו מתערפלים ושינה קלה החלה לאפוף את עיניה. היה לה קשה להרדם כי שיערה דחק בה לשמור על עירנותה ועל ראשה מתוח מעלה. "לפחות כל זה מאחוריי" - חשבה לעצמה הבחורה ברגע של אופטימיות. רעש מנוע הפריע למחשבתה. לא הייתה זו מכוניתו של הנהג. מכונית נוספת התקרבה למקום, כאילו נמשכת לאור הבחורה כמו פרפר לאש. "עזרה מגיעה" - המשיכה הבחורה באופטימיות שהציפה אותה. המכונית עצרה ליד מכוניתו של הנהג. הוא ניגש לחלון שבצדו של הנהג ורכן פנימה. הבחורה יכלה לשמוע רק חלק מהשיחה בין הנהג הראשון לזה שהגיע הרגע. "שברתי אותה"... "מותשת"... "עמוק בגרון" ועוד כמה מלמולים. היא לא יכלה לראות מי ברכב מפני שהייתה קשורה למתקן המאולתר וגבה הופנה לרכבים. דלת המכונית נפתחה ונסגרה, נפתחה שוב ונסגרה. הנהג מגיח מאחורי הבחורה ונעמד מולה, מאיר פנס בפניה, משבש את ראייתה. הפנס כבה, אישוניה מתרחבים ואז היא מבחינה בשתי דמויות עומדות מכל צד של הנהג. אחת שמנה מאוד ואחת רזה מאוד, נמוכות יחסית בגובהן לנהג. קימוריהן הסגירו הכל. "אלה הן נשים!!!" - צעקה הבחורה. צחוק שתי המלכות הדהד ביער. הנהג נסג אחור, הוסיף כמה בולי עץ למדורה כדי שתמשיך לבעור עוד כמה שעות ורגע לפני שנכנס למכוניתו, התקרב לבחורה הקשורה ולחש באוזנה: "הגיעה השעה לצעוק".
לפני 12 שנים. 18 באוגוסט 2012 בשעה 15:27
