אתה מכריח אותי לתקשר איתו, חבר שלך משכבר הימים.
אני לא יודעת כבר כמה שנים, הוא מאלה שמלווים אותך כבר בטח מעל ל-30 שנה עם עליות וירידות.
דווקא יש לי מה להגיד לו, הרבה מאד.. אני יושבת מולו כל השבוע, שעות!! והוא, הוא בכלל לא מבין אותי.
אתה אומר לי שזה כמו ללמוד שפה חדשה. וואלה, אני חושבת לעצמי.. בעצם לא.. כי אם הייתי אומרת
למישהו בשפה הזרה שלו "הולכת מקלחת מאוחר סרט", הוא היה מבין למה התכוונתי, גם אם השפה שלי עילגת לחלוטין..
אבל הוא לא.. החבר הזה שלך, בכלל לא מעוניין להבין אותי, רק בשפה המדוייקת שלו (אפילו כולל הפיסוק!!) ואם אני
עושה טעות, הוא לא עושה הנחות, הוא פשוט חוסם אותי, אין עם מי לדבר.
שעות אני יושבת מולו, חושבת איך לגרום לו להבין את מה שאני רוצה, מנסה לתקשר איתו.
אני אומרת לך כמה זה מתסכל ואתה אומר לי שאני מפונקת. אתה אומר לי שזה קשה ומבקש שאני אתאמץ.
עם קשה אין לי בעיה, עם תסכול כזה דווקא כן.
אני מולו, בוהה בו, והוא.. שולח לי מסרים אדומים שאני בכלל לא בכיוון.
אולי אני גורמת לו לכך (בטוח) אבל הוא זה שמלא בבאגים.
טוב נו.. אני גרמתי לו לכך.. עוד לא הבנתי איך לתקשר ב-#C.
