אני מפחדת. מרגישה תהום בנפש ופוחדת לצלול לתוכה.
אני מפחדת, מפחדת כל כך.
כל אירועי היום לקחו ממני כל כך הרבה אנרגיות. במשך היום אני מחייכת, חזקה, מדהימה. אין סימנים, לא רואים כלום,
ואז מגיעה החשכה, אני מפחדת, לא יודעת להגדיר את כל המחשבות שאצורות בתוך הפחד הזה.
"אני מפחדת" אני רוצה להגיד לך, רוצה להרגיש את חומך, את הקרבה אליך.
פחד חדש נוסף מציף אותי, אני מפחדת, מפחדת מהדחייה שלך.
רוצה לזעוק בלחישה את שמך.
לא אעמוד בזה אם אנסה להתקרב ואתקל בדחייה. אני מנסה לשכנע את עצמי שאעמוד בזה
ועמוק בפנים יודעת שאני עובדת על עצמי.
אני מפחדת.
מתקרבת ומתקבלת בחום. הפחדים לרגעים ארוכים נעלמים, אנחנו בעולם אחר, עולם טוב יותר, עולם של חום ואהבה, של עומק, שלא ייגמר.
בסוף רגע לפני שאני נרדמת, אני בכניסה לעולם החלומות, עולם שבו מעבדים את היום, את החוויות. שמך נהגה בפי, אני בכלל לא שולטת בזה, שמתי לב לכך רק לאחר שנאמר בקול, קוראת לך, שתישאר קרוב.
