תופסת חיצים

ובתוך השקט האכזר את שמה לב לחייך כצופה מהצד בסרט.

לפעמים בהווה, באותו רגע של התרחשות אך לרוב, רק מאוחר יותר. את מבינה ולא מבינה, מנסה לצעוק לדמותך השבוייה בתוך סרט חייה.

איך היא לא שומעת? היא הבטיחה, את הבטחת, את כבר לא זוכרת?

תריצי לאחור, משהו כמו כמעט 20 שנה, את רצה בחולות, נערה לכודה בתוך עצמה, הבטחת לה, הבטחת לעצמך. היית ועדיין הסיכוי הכי טוב שלכן, אל תחכי למה שאין לך, את מה שאת צריכה בשביל לקיים את ההבטחה יש לך. תפסיקי לצפות מהצד, תהיי הכוכבת בסרט שלך, תבחרי.

אני רוצה לתת לך את מה שאתה רוצה. 

אני רוצה להיות סאבית. 

אם כך מה הבעיה?

אני זקוקה שתוציא ממני את הסאבית שבי, זאת שאני משתוקקת להיות, 

זה לא מספיק לתת לך את מה שאתה רוצה בשביל להיות סאבית, אני רוצה להרגיש 

בידיים שלך, אותך שולט עלי, בגוף, בנפש, כלומר, במנטאלי ובפיזי. 

זה בעצם בעיקר מנטאלי, הפיזי הוא רק דרך...

אני רוצה להרגיש אותך חושק בי, להרגיש אותך מוביל אותי, הופך אותי לזונה שלך, 

לכלבה שלך, כזה ממש ממש, מחנך אותי, לוקח אותי לקצה שלי, נמשך אלי שם, 

מכניע אותי ובמקום הזה, כשארגיש אותך אדוני מעומקי הבפנים שלי, זה המקום שממנו

אני רוצה לתת לך מה שאתה רוצה. 

בבקשה אל תשחק בי, תן לי להרגיש את זה בוער בך, תן לי לראות אותך לוקח אותי 

ומוביל אותי. תן לי להרגיש שאתה רואה אותי, מוציא ממני את המיניות שלי, משחרר אותי מהקיבעונות שלי, 

פותח את התשוקות הנסתרות, את הערגה להיות לרגליך. 

זה יכול להיות בכאב, זה יכול להיות בחוסר אונים, זה יכול להיות בהשפלה, זה יכול להיות בגירוי מיני חזק, 

הכי חשוב לי שתהיה נוכח, שתיגע בקצה ותחזור אחורה, לתת לי להתרגל למקום הזה, לרצות לחזור אליו שוב

ושוב, איתך, כי אני סומכת עליך, כי אני חווה אותך המאסטר שלי, האדון שלי. 

בבקשה, תוציא ממני את הסאבית שבי. 

אתה מכריח אותי לתקשר איתו, חבר שלך משכבר הימים. 

אני לא יודעת כבר כמה שנים, הוא מאלה שמלווים אותך כבר בטח מעל ל-30 שנה עם עליות וירידות. 

דווקא יש לי מה להגיד לו, הרבה מאד.. אני יושבת מולו כל השבוע, שעות!! והוא, הוא בכלל לא מבין אותי. 

אתה אומר לי שזה כמו ללמוד שפה חדשה. וואלה, אני חושבת לעצמי.. בעצם לא.. כי אם הייתי אומרת 

למישהו בשפה הזרה שלו "הולכת מקלחת מאוחר סרט", הוא היה מבין למה התכוונתי, גם אם השפה שלי עילגת לחלוטין..

אבל הוא לא.. החבר הזה שלך, בכלל לא מעוניין להבין אותי, רק בשפה המדוייקת שלו (אפילו כולל הפיסוק!!) ואם אני

עושה טעות, הוא לא עושה הנחות, הוא פשוט חוסם אותי, אין עם מי לדבר. 

שעות אני יושבת מולו, חושבת איך לגרום לו להבין את מה שאני רוצה, מנסה לתקשר איתו. 

אני אומרת לך כמה זה מתסכל ואתה אומר לי שאני מפונקת. אתה אומר לי שזה קשה ומבקש שאני אתאמץ. 

עם קשה אין לי בעיה, עם תסכול כזה דווקא כן. 

אני מולו, בוהה בו, והוא.. שולח לי מסרים אדומים שאני בכלל לא בכיוון. 

אולי אני גורמת לו לכך (בטוח) אבל הוא זה שמלא בבאגים. 

טוב נו.. אני גרמתי לו לכך.. עוד לא הבנתי איך לתקשר ב-#C.

אני מפחדת. מרגישה תהום בנפש ופוחדת לצלול לתוכה. 

אני מפחדת, מפחדת כל כך. 

כל אירועי היום לקחו ממני כל כך הרבה אנרגיות. במשך היום אני מחייכת, חזקה, מדהימה. אין סימנים, לא רואים כלום, 

ואז מגיעה החשכה, אני מפחדת, לא יודעת להגדיר את כל המחשבות שאצורות בתוך הפחד הזה.

"אני מפחדת" אני רוצה להגיד לך, רוצה להרגיש את חומך, את הקרבה אליך. 

פחד חדש נוסף מציף אותי, אני מפחדת, מפחדת מהדחייה שלך. 

רוצה לזעוק בלחישה את שמך.

לא אעמוד בזה אם אנסה להתקרב ואתקל בדחייה. אני מנסה לשכנע את עצמי שאעמוד בזה

ועמוק בפנים יודעת שאני עובדת על עצמי. 

אני מפחדת. 

מתקרבת ומתקבלת בחום. הפחדים לרגעים ארוכים נעלמים, אנחנו בעולם אחר, עולם טוב יותר, עולם של חום ואהבה, של עומק,  שלא ייגמר. 

בסוף רגע לפני שאני נרדמת, אני בכניסה לעולם החלומות, עולם שבו מעבדים את היום, את החוויות. שמך נהגה בפי, אני בכלל לא שולטת בזה, שמתי לב לכך רק לאחר שנאמר בקול, קוראת לך, שתישאר קרוב. 

"אהווו", יללה חלשה, "אהוווו", עוד יללה יוצאת ממני. 

לא ביקשתי ממני לנבוח וגם לא ליילל, רק אמרת לי שאתה מאלף את הכלבה שלך. 

כלבה מאולפת שמקבלת את הזין שלך בתחת, והתחת שלי כל כך רוצה להרגיש את הזין שלך. 

מרגישה פתוחה לגמרי, שלא ייגמר. 

נזכרת איך לפני שנים חיכיתי שתחזור הביתה, הייתי נסערת, קראתי פוסט על סשן כלבה של 24 שעות. 

הזדעזעתי, לא הבנתי. "איך אפשר? איך אשה יכולה שיתייחסו אליה כך ולהנות מזה?", שאלתי אותך. 

חייכת. 

"אהוו", הזין שלך בתוכי. כל כך רוצה להיות מאולפת בשבילך, קח אותי על 4, תהיה גאה בי. 

"אהווווו...", אני הכלבה שלך, מרוגשת עד עמקי נשמתי. מכשכשת בזנב, להראות לך אדוני כמה אני שמחה לקראתך, לקראת הזין שלך. 

בשעות שאחרי, זה כל מה שאני רוצה, זה מה שאני מרגישה בכל גופי שאני צריכה, משתוקקת שתיקח אותי לטיול, תשים לי את הקולר, שתשוויץ בכלבה שלך, שתשים לי מים בכלי, שתחזור הביתה ואקבל אותך על ארבע ערומה מכשכשת  בזנב - שמחה שאתה אדוני שבת הביתה. 

פעם כלבה, תמיד כלבה? בהחלט. 

אתה מזיין אותי על ארבע.

תוקע את הזונה שלך, אתה תאמר.

תאלף אותי בבקשה, אני אבקש.

מפמפם אותי ואני מייללת, הכלבה שלך.

את פתוחה בשבילי? כן. 

את הכלבה המאולפת שלי? כן.

ספרי לי איך אני תוקע אותך?

כמו בפנזטיה שלי, תוקע אותי בדיוק כמו שפינטזתי. אני בתוך הפנטזיה שלי עכשיו.

זה אומר שאני דום פנטזיה? 

(אני על ארבע, הטוסיק למעלה, פתוחה)

אתה הכל.

ביקשתי שתצלם אותי, תמונת פרופיל לפייסבוק. 

חיוך מובך, תמונה, תנוחה משתנה, תמונה, חיוך פחות מובך, תמונה. 

ישבנו והסתכלנו על התמונות. 

איזו יפה אני.. אני חושבת לעצמי. לא ידעתי שאני כזו יפה.

אתה שוב מצלם.

תמונה, אני משוחררת, תמונה, תזיין אותי בבקשה, תמונה, אני רטובה, תמונה.

אתה אומר לי כמה אני סאבמיסיב אליך. אתה דום מולי לחלוטין, "את הזונה שלי ואלו התמונות שלי, זה הסאבמיסיב הזה רק שלי".

אנחנו עוברים על התמונות. וואו.. אילו תמונות יפות. תראי איך את יפה דרך העיניים שלי, אתה תגיד לי. אני מסתכלת נפעמת מהתמונות, כמה אתה אוהב אותי, המון המון המון.

תמונה, אני הסאבית שלך, תמונה, מה שאתה רוצה, תמונה, אני שלך, תמונה.

איך פתאום אני פוטוגנית? מאיפה הגיח כל היופי הזה? 

אני מסתכלת עליך, מתרגשת מהמקום הזה, מהעומק שלו, זה כל כך פשוט...

"מה שאתה רוצה מאסטר צ'יטה, אדוני". 

כשאתה תוקע אותי על ה-4

כשאתה חודר אלי בפעם הראשונה לחור הצר

כשאתה מזיין לי את הנשמה

אתה פותח אותי ומשאיר אותי פתוחה. 

פתוחה לעולם, שקופה, 

צינור פתוח

זורחת, קורנת

אנרגיות מתפזרות ממני אל הסביבה

אנרגיות מציפות אותי, עם יכולת להכיל

וגם בלי יכולת להכיל. 

כשאתה אוחז בנשמתי, משאיר לי צינור פתוח לשמיים, 

כדי להצליח לעמוד ולחייך, להיות שמחה

אני צריכה עוגן.