עוד לילה עם שינה קלה (אם בכלל),
ומחשבות שגורמות לי לנדוד אל עבר מחוז שאת דרכי טווה, עיצב וסלל.
אולי אלו ריחות האלכוהול שנודפים כעת מכל (ובכל) מקום,
אולי אלו הם דווקא הקולות המהדהדים בראשי מאז ועד היום.
שמא הצלילים שמייד מתקשרים לאותן החוויות,
או אולי חפצים שמזכירים לי את אותן התקופות.
מילים הנאמרות מבלי משים ומשמעותן לי שונות מלאחרים,
בייחוד כשהיא נאמרת בבודדת וזהו אולי רומז במה דברים אמורים או קשורים.
לכל אחד ואחת תפקיד מוגדר במערכה,
חיוך, כאב, מבוכה, בכי, צחוק, ובושה משמשים להם בערבוביה,
ואני לא יכול לשנות ולהשפיע כלל על הנעשה,
למרות היותי עמוד התווך בעלילה.
מי שעוקב אחרי הפוסטים בבלוג לאורך השנים,
יוכל אולי לצרף יחדיו את הפרטים והרמזים המפוזרים.
ייתכן ואז יבלוט החוצה קצה הקרחון אל רשות הרבים,
ויחשוף רק טפח מצפונות ליבי שמרביתם לעד עמי יוותרו כמוסים.
נפשי היא חידה ולאחרים סוג של תעלומה,
שתישאר כך לעולם - כנראה... לא לגמרי פתורה!