ישנן תמונות קולות או ריחות,
אשר בזיכרוננו לעד נחקקות.
מעת לעת החוצה ממחבואן מפציעות,
ומעוררות מתרדמתן זיכרונות חבויות.
אספר בקצרה על אחת שכזו שחוזרת אלי רבות,
בתצורות שונות כאלו ואחרות.
חיבור של תינוק וילד בוכים,
אשר מפאת הכאב שחווים ממש צורחים.
שד נחלץ מחולצה מכופתרת,
רוטט וכבד פיטמתו מזדקרת.
הכאב מתגבר באותו המקום,
ובעזרת השד מנסה היא את הצווחות להסות ולסתום.
הפיטמה הגדולה נראית ממש מאיימת,
כשאל הפה הזועק בכוח נדחפת.
מנסה להרגיע בנוזל מתקתק,
משדלת בצורה אמהית שמהשד חלב אינק.
אך הכאב לא מאפשר להתרכז במלאכה,
בזמן שכלים מעוררי פלצות מונחים בידיה של הניצבת לצידה.
האחת מכאיבה בעת ביצוע המשימה,
בעוד השניה מנסה להרגיע ולהסתיר מעיניי הצווח את הנעשה.
ריחות חומרי החיטוי שבחדר חודרים עמוק מבעד לנחיריים,
מתערבבים עם המכשור והכלים שמסודרים על מגשים חשופים לעיניים.
תמונות של יד אוחזת בשד ענקי,
הנראה כה מאיים כעת ברוחי.
בכוח אל הפה הזועק מובל ומוכנס,
בזמן שהשניה שבחדר ממשיכה בשלה ועל העולל המקובע בסד ליבה כלל לא חס.
סוחטת בידה את שדה זה מכבר,
כשטיפות ניגרות ממנו אל גרון ניחר.
כך במשך כל הטיפול הארוך והכואב,
היא נאבקת להניקו והוא מתעקש לסרב.
תמונת היד האוחזת בשד נותרה חקוקה,
בליווי הריחות, הבכי, הכאב כמו גם המבוכה.
הפיטמה הבשרנית שכמעט וחנקה,
זקורה ענקית בגודלה למולי בהתרסה.
אולי לא כולם מבינים ויודעים על מה בדיוק מדובר,
אך יש מי שיעשו הקשרים למה שנכתב על ידי כבר בעבר.