...הוצא מהקשרו...

את עולה במחשבתי כל העת,

ולא רק כשכותב עלייך כעת.

מהרהר במצבך ובקשיים שמתמודדת,

רואה את בבואת דמותך המצודדת.

נזכר איך הכרנו על ספסל כתום,

ולהיכן הגיע כל אחד מאיתנו היום.

חוויות שאליהן מתגעגע בערגה,

כעסים ומריבות שהיו לחם חוקנו כמעט כשגרה.

מפגשים מדהימים כשאת לומדת צעדים ראשונים,

כועסת עלי שלא מספר הרבה דברים אישיים.

שיחות כשאנו חבוקים וקרובים,

והקפה או ה"זירו" מוגשים כמו שאוהב - קרים.

לא תמיד הבנת את נפשי הכואבת,

למרות שניסית לחדור אליה ולעזור כפי שאוהבת.

אך אני מצולק ושרוט מציב חומה בצורה,

ופה ושם רמזים מפזר ומעבר לכך שומר על דממה.

אז רציתי רק לציין אם שכחת או חשבת אחרת,

כי בליבי יש לך מקום ענק ממש לתפארת.