היא ביישנית מאוד ומכל דבר נבוכה,
אוהבת להתנהג כמו ילדה קטנה.
לאחרונה תכננתי לה סוג של הפתעה,
ומשוכנע שכשתקראו עליה תסננו עלי איזו קללה.
הגעתי אליה במועד המתוכנן,
המתינה לי כפי שסוכם בחלוק מעומלן.
מבלי להשתהות עיניה כוסו.
ול-ווים שבקיר ידיה נצלבו.
מקפיד לקשור בפישוק רחב גם את קרסוליה,
וגאג רוכס על פניה - שיחניק היטבאת קול זעקותיה.
היא נדרכת עת שומעת את צלצול פעמון דלתה,
ואני ניגש להציץ מבעד לעינית ולהביט מי כבר בא.
פותח את הדלת לרווחה,
ומכניס שניים מחברי שהזמנתי ללא ידיעתה.
"...מי שם?!?" היא ניסתה כנראה לשאול אך רק קול לא ברור בקע מגרונה,
"שום דבר" מפטיר לעברה תוך שמושיב מולה את החבורה.
מכין לכולם אספרסו במכונה,
וניגש אל עבר הנערה הביישנית שעל הקיר נותרה צלובה.
מתמסרת לליטופים עדינים על לחייה,
מרפרף בקלילות בידיי על חזה ושדיה.
מרחיב בעדינות את המחשוף בחלוק שלבשה,
עד שאחד משדיה חומק לו החוצה בלי כל כוונה.
הקשר בחגורת החלוק נפרם במשיכה,
מסיט את כנפיו וחושף לכולם את גופה.
מלטף ונוגע בגופה החשוף,
אוחז בידי השניה בראשה באמצעות שיערה האסוף.
נובר בתעלת התאווה שבין רגליה,
תוך שמציג לראוות הצופים את מיציה.
סמוקה וביישנית נעה כשמשחק לה באזור הדגדגן,
עדיין לא יודעת שצופים בה כמובן.
היא מגרגרת כשיונק בחוזקה את שדיה,
תוך שמסמן לחבריי להתקרב כעת אליה.
בתחילה מרשה רק לאחד מהם לתפוס את מקומי,
והוא נוגע בה כשאני צופה ומצלם את הנעשה לתומי.
לא עולה בדעתה שאחר בה כעת נוגע,
אם כי מתגובתיה נראה שאולי מוחה חושד בכך או יודע.
ברור שהמגע שלו שונה משלי,
בייחוד כשחודר באצבעותיו ומחלל את נערתי.
קולות ההנאה מתחלפות ביבבות,
כשזוג ידיים נוסף ממשש בכל המקומות.
היא משתוללת מנסה לחלץ את ידיה,
אך אל דאגה - הידקתי היטב את אזיקיה.
נוהמת כחיה פצועה על הצלב,
למרות שלא עשינו לה בנתיים דבר שכאב.
החבורה מאוננת משפריצה את זרעם על גופה,
כשמקפיד לתעד את כל המאורע.
הם עוזבים את המקום בשקט בו נכנסו,
ורק ספלי הקפה ששתו מסגירים כי במקום היו.
משחרר אותה מכבליה - נופלת על הריצפה שדודה,
חשה כי בעצם ממש נאנסה.
מזכיר לה כי זו פנטזיה שרצתה תמיד להגשים,
ובסר ליבה נאלצת עמי להסכים.
כנועה היא ולכן מקבלת את הדין,
גם אם מי מקוראיי יתקשה זאת להבין.
ובטרם תפרסמו את קלוני ברבים,
ארגיע ואומר כי כל הנכתב לעיל הוא רק הגיגים.
לעולם לא אעשה כל דבר לא מוסכם על הצדדים,
ומילת ביטחון היא נר לרגליי מתחילת דרכי ועד עולמים.
זו אמנם רק פנטזיה בעלמא ותו לא,
אבל... מניח שלא נתנגד שאולי פעם דומה לזו (בהסכמת הצדדים כמובן) - בוא-תבוא!