צופה בתוכנית משעממת,
שעל המסך מולי מרצדת.
מזפזפ לי בין הערוצים,
אך לא מוצא דברים שאותי מעניינים.
לפתע נתקל בסצנה מוכרת,
שעל איברי משפיעה ואותו מייד זוקרת.
קורא לה להגיע מהחדר השני,
והיא באה בזריזות למלא את רצוני.
ניצבת על ברכיה למרגלותיי,
ושואלת בנימוס מה רצונותיי.
אוחז בידי האחת בשערותיה,
ומביט עמוק אל תוך עיניה.
בו בעת שעומל בחילוצו בידי השניה,
של איברי שלמולה בשיא תפארתו - כעת נגלה.
היא מכניסה אותו אל פיה במיומנות,
יונקת ומוצצת אותו ברעבתנות.
יודעת לענג אותי בדיוק בקצב ובמקומות הנכונים,
וגורמת לי לרגושים מדהימים.
מכירה היטב את איברי ואת המלאכה,
יודעת תמיד לחוש אותי ולהתאים את עצמה.
היא מתגאה תמיד כי הכל על איברי היא יודעת ומכירה,
חקרה אותו היטב מכל זווית באהבה ובהוקרה.
רק דבר אחד אינה יודעת,
למרות שלהודות על כך - נמנעת.
שכן, היכן איך וכמה לגעת - היא אלופה,
בהחלט מרגישה וחשה עד כמה נהנה.
אבל... מתי מגיע השיא - זאת לעולם לא מצליחה לנחש,
ולנושא הזה אינה יכולה להתכחש.
תמיד נהנה לראות אותה מופתעת,
כשמטחי הזרע ניתזים והיא אותם בולעת.
הכמות ממלאת את פיה בהפתעה גמורה,
שחלק נוזל מבין שפתיה ומטפטף על גופה.
מוציא את איברי מפיה ומורח אותו על פניה,
והנוזל הדביק נוטף גם אל עבר שדיה.
מותיר אותו תמיד קרוב אליה,
וסוחט את העטרה עוד ועוד על לחייה.
היא מיישירה מבט אל הנקב שמולה,
ו...למרות שאותו ליקקה - נותרה עליו עוד טיפה.
מכניס את איברי שוב אל פיה הפעור לרווחה,
וזרם שתן קולח על פרצופה.
מרטיב את הגופיה שעל שדיה נצמדת,
וגם על הפיטמה לא פוסח - זו שכעת גם ניצבטת.
אין ביכולתה ממני לסגת,
ואת כל נוזליי ומאווי בהכנעה סופגת.
מורה לה לנקות את כל הבלאגן שלו גרמה,
ואז להתקלח, להחליף בגדים ו... לשלב הבא להיות ערטכה ומוכנה.
ואם תשאלו בסקרנות לגביו,
...אולי עוד אספר עליו בהזדמנות - כבדרך אגב!