סתם קפצתי אליה בקטנה,
לשתות קפה ב"חלון" שנוצר עקב ביטול פגישה.
לאחר שיחה קצרה,
מראה לי את המצלמה שלאחרונה רכשה.
לפתע עיניה נצצו לעברי,
כשהציעה לצלם את גופי.
היא כבר יודעת שאני חרד לפרטיותי,
ולא מחבב פלטפורמות שמתייגות אותי.
לכן הרגיעה והבטיחה לי זה רק לשימוש עצמי,
ואת החצובה מקמה כבר תוך כדי כנגדי.
מכוונת אלומת אור ומשפרת את התפאורה,
ואני עומד מולה כרגיל בסוג של מבוכה.
היא מכוונת ולוחצת יורה בלי הפסקה,
ולא יודע בנתיים מה תפסה בעדשה.
היא מחלקת הנחיות בימוי מפורטות,
ובראשה כבר חוזה את התוצאות.
חולצה פתוחה בכמה תמונות,
חגורת המכנס פתוחה באחרות.
פריטי חבוש נושרים ממני בשכנוע עדין,
פזורים בערמה על הסדין.
נתחבאת מאחורי מצלמתה היקרה,
ויוצאת רק בכדי לשפר את עמידתי שתתאים לחזונה.
מצלמת אותי שוכב או כורע,
ולאן מכוונת את המצלמה - רק האל יודע.
לאחר מס' תמונות בתחתונים,
מבקשת לאסירם ולחפון את האשכים.
מנסה להניא אותה מהרעיון,
ומסביר לה מדוע - בהיגיון.
היא מתקרבת ספק כועסת ספק צוחקת,
ואת התחתונים מטה בזריזות מושכת.
מסירה את המצלמה מהחצובה,
ומקרבת אותה לאיברי ממש במרחק נגיעה.
התמונות נורות בצרורות,
מכל מיני זוויות.
צילומי תקריב שלפתע מזכירים,
אירועים ישנים שחוויתי - לא כאלו נעימים.
כשמתכופפת לצלם מחשופה הנדיב,
גורם מיידית לאיברי בהתאמה להגיב.
היא מחוייכת למראהו הזקור,
ובנייר גס מנקה מראשו נוזל עכור.
דורשת ממני לבצע פוזות שונות,
כשמתמקדת באיבר בעשרות תמונות.
נכון שלהצטלם חשוף אולי אין לי את האומץ והיכולת שאולי נדרשת,
אך אם רק האיבר מתועד בחוץ ומול הצלמת הנכונה - גיליתי שלמעשה תכונה זו עשוייה להיות - נרכשת.
אז... עכשיו... במחשבה שניה,
נותר רק לאתר את הנכונה שתרצה "להרים את הכפפה"!