למרות שאינך אוהבת זאת באופן לא מובן,
נהנה לעשות זאת דווקא כשאני חרמן.
אולי החינוך שבעבר קיבלת,
או טראומת עבר שהעדפת להדחיק ועליה לי לא סיפרת.
ולמרות שבנושא זה אינך לחלוטין משוחררת,
לא משתפת אותי ודבר לא אומרת.
נכון שאת מנסה ככל יכולתך מכך להימנע,
אך מבחינתי את יכולה לקטלג זאת כ"פרס" או "עונש" על התנהגותך האחרונה.
כך שבכל זאת מחליט לא לוותר על דבר שכה אוהב,
ולשם שינוי - הפעם - זה לא יהיה כואב.
נושק קלות לבטנך הרכה,
ומלטף את ירכייך תוך שמצמיד אותן למיטה.
בעדינות מפשק אותן לצדדים,
ומקרב לערוותך החשופה את הפנים.
ידייך מנסות לדחוק את גופי ממך לאחור ולהדוף אותי,
אך אחיזתי לא מאפשרת לך למלט את עצמך משפתיי ולשוני.
מנשק בעדינות את שפתייך התחתונות,
שעל פתח נרתיקך עדיין נותרו מגוננות.
הלשון מפרידה בזהירות את עלי הכותרת,
וכאילו בטעות - מדי פעם פנימה יותר ויותר היא חודרת.
חיש מהר מתמלא המקום מדובשך,
רוק המתערבב עם נוזלי ערוותך.
לשוני סובבת את הדגדגן המזדקר,
עושה זאת בנחת - כלל לא ממהר.
איברך נפתח לו לפתע כפרח בשיא עונת הפריחה,
ולמרות שאינך משדרת זאת בכך חפיצה.
פני מלאות מרטיבות איברך,
ואני ממשיך לינוק בהנאה את מתק צופך.
אוכל ומוצץ גם את השפתיים,
ועדיין נדרש לאחוז לך את פרקי הידיים.
את מתפתלת על המיטה הרכה,
אינני יודע אם מעונג או מפני שאינך חשה בטוחה.
אך ממשיך אני במלאכה,
טורף את האיבר החשוף מולי ללא כל הגנה.
נושך מעת לעת קלות את השפתיים העבות,
ויונק ברעש את הדגדגן שכעת בנקל ניתן לזהות.
תוחב אל תוך פיך את תחתונייך שהוסרו זה מכבר,
פשוט ...כי לא בא לי לשמוע ממך כעת - דבר.
שולח יד תחת חולצתך ואוחז בשד,
פוחס ולוחץ עליו בידי - מייד.
ממולל פיטמה שובבה שמגיבה מן הסתם למצב הנוכחי,
תוך שממשיך לינוק את איברך בכל מאודי.
חש כבר כי הפסקת להתנגד למעשיי,
כבר אין צורך לאחוז אותך בידיי.
בין אם התמסרת לי או פשוט התייאשת למחות על מעשיי,
מפקירה את גופך לכל גחמותיי.
רטט אוחז לפתע את גופך,
מפסיק בכדי להביט על פרצופך.
לחייך כעת סמוקות ועינייך עצומות,
אך שם למטה ...בין רגלייך - זוג שפתיים אלי מחייכות!