לאחר תקופה ארוכה שלא שוחחנו,
פה ושם רק קצת הסתמסנו.
היא חייגה אלי באמצע העבודה,
וקיימנו ביננו שיחה קצרה.
לא ניתן להתעלם מהעבר,
מכל מה שהיה ביננו זה מכבר.
אז נכון שחלו בנו שינויים ותמורות,
וכל אחד מאיתנו פיתח עם השנים העדפות קצת שונות.
עדיין קיימת (נראה לי שלשנינו) צביטה בלבבות,
אולי ניתן היה לגשר על חלק מהפערים ובסוג של ביחד להיות.
לא אכחיש שחושב על כך רבות,
אך לא ממש מגיע לתובנות ובנושא זה להחלטות.
משוכנע שגם אצלה מבקר פה ושם במחשבות,
כיוון שמכיר אותה מנחש ומבין קצת מהרגשות.
אך כפי שציינתי בתחילת הדברים,
שנינו ממשיכים להיות עקשנים.
לדרוש דווקא דברים מנוגדים,
ולא להתפשר אפילו על חלק שעליו מסכימים.
אני מרגיש שנכנס תמיד למגננה,
בייחוד כשחש שאולי חומת הפרטיות שלי נפרצה.
היא יודעת עלי המון דברים,
על הקריירה שלי ועל חיי האישיים.
היא בעצם כמעט יודעת עלי הכל,
חוץ מאולי נושא או שניים שלפתוח אותם בשיחה איני ממש יכול.
וזה לא שלא כתבתי עליהם ופרטתי כאן בפלטפורמה,
פשוט... אני די מופנם ומתקשה לעיתים לבצע בעצמי כזו רפורמה.
אולי לא הייתי רגיש מספיק ובטח גם פגעתי,
בדברים שאמרתי או בצורה בה התנהגתי.
אך גם גיליתי לה לא פעם את צפונות ליבי,
והיא בהחלט יודעת מה היא עבורי.
אז למאוכזבים מביניכם שחיכו לפאנצ' מיני,
מצטער שרק "שפכתי" פה ושיתפתי אתכם מעט מהרהורי ליבי.