כשהגעתי כבר היית שקועה בשינה עמוקה,
שוכבת על המיטה כשאת על ביטנך עירומה.
שדייך פחוסים תחת כובד משקלך,
נשפכים מצידי גופך.
רגלייך מעט פשוקות,
ועל איברך מאפשרות לצפות.
את ישנה כה חזק שאינך חשה במעשיי,
פורש על השידה חלק מאביזריי.
קושר בצורה רפויה את גפייך למיטה,
נזהר לא להקים קול-שאון שיקיץ אותך מהשינה.
הקשירה אמנם אינה הדוקה וזאת בכדי שלא תחוש בה ותתעורר מפעולתי,
אך מספיקה בכדי למנוע ממנה להימלט בהמשך מנחת זרועי.
שולף חגורת עור רחבה,
ומצליף על ישבנה באיוושה חדה.
מהכאב היא מתעוררת בבהלה.
והאזיקונים מתהדקים על פרקי ארבע גפיה בחוזקה.
ממשיך ומצליף בשנית,
והיא מתפתלת מכאב כאחוזת תזזית.
מכניס גאג אל פיה ומהדק את הרצועה,
ושוב מצליף עם החגורה - אך הפעם על גבה.
בחדר נשמעת זעקה עמומה,
כשבעזרת סרגל מתכת מכה את איברה.
מתופף עליו בקצב מהיר,
ומטריף אותה דווקא כיוון שמקפיד שהקצב לא יהיה סדיר.
צובט פיטמה ש-לידי נקלעה.
ומציק לה כהוגן - לא עושה הנחה.
היא כבר התעוררה לחלוטין מהשינה,
קשורה כהלכה ורק לגחמותיי נתונה.
סימנים מעטרים את גבה ואחוריה,
ותיכף אעבור להתמקד גם בשדיה.
לא לפני שמחדיר חפצים אל איברה,
ומותירם שם למורת רוחה.
מאונן מגורה כנגד פנייה המיוסרים,
שבטיפות זרעי כבר מעוטרים.
לחייה סמוקות מגירוי ו/או מכעס,
מוטלת למולי עקודה ללא כל מעש.
מותירה כך כשחפץ עבה תחוב עמוק בנרתיקה,
עוזב את החדר וכך מותירה לבדה.
נהנתי להביט בה ישנה שינה עריבה,
מפליגה בוודאי בחלום נעים עד שהתעוררה לזוועה.
זה באמת לא נעים להתעורר כך כאוב,
תוכלו לשאול על כך כמעט כל ילד אהוב.
שזכה לפחות פעם אחת כך להתעורר ולא מבחירה,
ולא היה ביכולתו לשנות את רוע הגזירה.
את פשוט מדהימה אומר לה כששב למחיצתה,
ומלטף בעדינות את הסימנים שעל גבה.
נושק לגופה תוך שמתיר אותה מכבליה,
וניצמד בחיבוק חזק אל שדיה.
מערסל אותה בידיי שמנסות לעטוף את כולה,
אין ספק שהיא אהובה ולבטח מטריפה!