התעוררתי הלילה משנתי,
ולא... איש לא הפריע בפועל את מנוחתי.
אפילו הייתי עייף בצורה קיצונית,
מיום עמוס שמשקעיו ניכרו בי - חיצונית.
תחושת געגוע עזה התפשטה במחשבתי,
וזיכרונות רבים הציפו ועלו בזיכרוני.
אולי קדמו לכך חלומות שחלמתי,
ובהם לבקר אותך שוב הגעתי.
כשנכנס מגלה כי את ממתינה לי בצורה בה תמיד דרשתי,
וכשגיליתי זאת מאוד הופתעתי.
כוס זירו או קפה שאוהב מוגשת מייד מבלי להתמהמה,
ומוכנה לתת לי את כל מה שאני לו כמהה.
כותרת הפוסט הבא כבר התקבעה בראשי,
אותו תכננתי לכתוב ולפרסם הבוקר - ביום החופשי.
משחזר מפגשים שהיו ביננו בהזדמנויות שונות לאורך השנים,
בין אם היו אינטימייים ובין אם בריבוי משתתפים.
חוויות נעימות ומהנות בסיטואציות שונות,
שכמדומני שנינו לא ממש שמחים שהן לא ממשיכות לקרות.
ואז כשנכנס לי הבוקר ל"כלוב" עם הקפה כבשגרה,
ועברתי על ה"מועדפים" שלי כפי שנוהג כשהזמן לא דוחק בי לצאת לעבודה.
מגלה אני לפתע שפרסמת פוסט - דבר שלא קרה לאחרונה.
נכנס לקרוא את הפרסום ו...מוכה בתדהמה,
רק מקריאת כותרת הפוסט כבר החסרתי פעימה.
אמנם לא הארכת שם בתיאורים או מילים,
אך כמעט כל תג ואות שם הכילו המון רמזים.
ידעתי תמיד שהקשר והחיבור ביננו מיוחד במינו,
וזה לא משהו בנאלי - כדבר יום ביומו.
אין ספק כי נהנים אנו להכאיב ולכאוב,
אחרת אין שום הסבר למה שאנו מעוללים לעצמנו עד זוב.
מתבצרים בעמדותנו ולא מתפשרים,
ובקרב הזה לא יהיו מנצחים.
את לא ממש אוהבת שאיני משתף ומספר - קצת מופנם,
חרד לפרטיותי תמיד - אולי קצת באופן מוגזם.
לא אוהב לשוחח רבות בטלפון - גם לא תמיד יכול,
ויודע שאת תמיד צמאה לדעת עלי הכל.
אבל סוס זקן שכמוני כבר קשה לאלף,
גם אם פה ושם מצליחה ממני קליפות לקלף.
שנינו יודעים היטב מה כל אחד מהצדדים רוצה,
אבל עם המידע הזה - איש מאיתנו דבר לא עושה.
כנראה שנועדנו האחד לשניה,
וגם הטלפתיה ביננו היטב זאת ממחישה.
לא צריך שנודה בכך הכל ברור כשמש,
ודי רק מלקרוא מה כתבת על כך אמש.
אז גם אני בהחלט מתגעגע המון אלייך,
לנשק ולטעום שוב את מתק שפתייך.
לשבת קרובים ולהסניף את ריחך הממכר,
שגם מבלי לשתות יין מהר מאוד אותי משכר.
לחבק ולהתערסל בין ידייך,
ולהניח את ראשי על שדייך.
לגנוב תנומה כשאת בוהה בי בעינייך,
ואיברי שמור היטב בין אצבעותייך.
להתמסר ל"קיצי" ארוך ביד,
ולקלר אותך שוב - תיכף ומייד!