שלב החניכה בו נמצאת ארוך וקשה,
בו לומדת היא להתנהג הלכה למעשה.
כיצד לענג ולשרת את מלכתה,
ואיך להפוך ולהיות לה שפחה נאמנה.
היא לסבית מוצהרת זה מכבר,
ולגברים אינה נמשכת כלל ועיקר.
נרתעת מהאיבר הזקור המבקש לבקע ולחדור,
ואין זה משנה לו בדיוק לאיזה חור.
ייתכן שזה נובע מאירוע קשה שחוותה,
או פשוט נהנית ואוהבת להיות רק עם אישה.
היום כשהגעתי לבקר את גבירתה,
נכנסתי כשבדיוק כשעל השיפחה ב"הרצה" צעקה.
לא בדיוק יודע מה היא עוללה,
לבד מהעובדה שכל בר-דעת מבין שאין היא מרוצה מהתנהגותה.
תוך כדי שאנו יושבים על קפה ומשוחחים,
והשפחה מביאה לשולחן תרקובות טעימים.
ביקשה חברתי את עזרתי בהענשתה,
ע"מ שתשפר דרכיה ותהיה יותר טובה.
מובן שמייד הסכמתי ללא כל תמורה,
להושיט יד בכל צרה וצוקה.
הופתעתי כשלחשה לאוזני את העונש עליו חשבה,
והבעתי ספקות באשר להצלחתה.
"אל תדאג" אמרה לי בביטחון מלא,
קוראת לשפחתה שאת הכוסות הריקות תשוב ותמלא.
לאחר שסיימה למזוג מורה לה להתייצב לפניה,
ולפשוט במהרה מעליה את כל בגדיה.
השפחה ממהרת לבצע את המשימה,
ונוכחותי שבחדר לא הוותה לה (בנתיים) כח בעיה.
מביט על גופה העירום שנחשף למולי,
ביננו - הוא לא היה ממש לטעמי.
רזה מדי ושדיה הקטנים נפולים,
ועורה מכוסה בצלקות וקעקועים.
היא דורשת כי תתקרב לעברי,
ומבקשת ממני על שדיה להניח את ידי.
מושיט יד ואוחז בשד הימני,
ושפת גופה מראה כי נרתעת ממגעי.
"קדימה... תמשיך..." מדרבת אותי חברתי,
ודורשת שאמשוך לה חזק גם בשד השני.
מושך את שדיה הנפולים אל עבר ביטנה הרזה,
נראים כשקיות מרוקנות מתכולה.
רק פיטמות גדולות מזכירות כי אלו שדיים,
אותן ממולל כעת בכפות הידיים.
חברתי מסבירה לה שוב את חטאיה,
אשר יימחקו אם תעמוד בייסוריה.
היא מהנהנת בהסכמה ובהכנעה,
מבקשת סליחה ומקריבה את גופה.
או אז חיוך מרושע נמרח על שפתי חברתי,
"עמוד!" מבקשת היא ממני וקורצת לעברי.
אני נעמד זקוף מול שפחתה,
שאותה בנתיים הנחתה לעמוד על ברכיה בכריעה.
"פתחי את מכנסיו" היא דורשת,
ושפחתה את המכנס ממני מטה מושכת.
מנסה למצוא מקום לבהות בו בחלל,
אך חברתי לא מותירה לה לכך זמן בכלל.
"...גם את התחתון" דוחקת בה,
והנה איברי נגלה במלוא הדרו למולה.
היא נרתעת מעט לאחור לא מוצאת מנוח,
כשנדרשת לאחוז אותו בידיה ממש בכוח.
היא מזכירה לה למקרה ששכחה את "מילת הביטחון" הידועה,
אם תבחר להשתמש בה הכל ייעצר - הבחירה תמיד בידה.
היא מורה לה להתחיל במלאכה,
ולענג אותי במציצה הגונה.
השפחה מתחננת כי תניח לה הפעם,
שכן סולדת היא מהטעם.
אך גבירתה לא מוותרת,
ולדחוף את ראשה בין רגלי ממהרת.
היא מתחילה למצוץ את איברי בחוסר חשק מופגן,
אך בראשה של חברתי נשק יום הדין כבר מוכן.
היא אוחזת אותה בשערותיה " - ...בואי זונה" מסננת לעברה,
גוררת אותה אל חדר השינה.
"בוא!" קוראת לבוא בעקבותיה,
תוך שמשכיבה אותה על יצועיה.
פותחת את רגליה לרווחה,
וביד מיומנת מפשקת את שפתי ערוותה.
בידה השניה אוחזת את איברי מילתי,
ומנווטת את ראשו ביד בוטחת לפתח שנחשף למולי.
"...בבקשה ...לא!!!" היא מתחננת ומבקשת,
ולאחור נסוגה לשמור על כבודה דורשת.
"תזיין חזק!" עלי היא פוקדת,
כשלעבר פיתחה הצר והיבש את איברי דוחקת.
"מצטערת... מתנצלת..." מנסה השפחה להיפרע,
כך לא נראה כי זוכה היא כעת לאמתיה התחשבות או מחילה.
היא אמנם מכווצת ומקשה על המלאכה,
אך מצליח להכניס אותו פנימה במלואו עד מהרה.
חברתי מעודדת אותי להמשיך ולאנוס את כלבתה,
ומה לא עושים למען שימור חברה טובה וותיקה.
היא מושכת עבורי את שדיה הקטנים,
שלצדדיה מוטים - עייפים.
לעיתים מתנועות האגן מעט מתנדנדים,
אך לא נראים מהעניין כה נלהבים.
דקות ספוגות אח"כ מותיר את שפחתה,
שוכבת מתבוססת בנוזלי התועבה.
היא מודה לי שוב על הסיוע והעזרה,
ומרימה כוסית לחברות העמוקה.
מהחדר השני עוד נשמעות יבבות,
ואת הלקח שלה למדה - ניתן רק לקוות.
נפרד ממנה וחוזר לענייני העבודה,
לא לפני שחותמת את שפתיי בנשיקה!
