את מזהה את העייפות הניכרת ללא בעיה,
מציעה כי אלך מעט לנוח במיטה,
עוזרת לפשוט ממני את בגדיי,
נותר רק בתחתון המכסה את חלציי.
צולל מתחת לשמיכה החמה,
החדר אפלולי מעט ספוג בריחות תשוקה עזה.
נר ריחני זורה מעט אור חיוור על הקירות,
ואת מותירה אותי שם לבדי לנוח מעט בין הכסתות.
לא יודע כמה זמן חלף בנתיים עד שחשתי בך שוב לצידי,
יושבת ליד המיטה ורק מביטה בגופי.
מביטה על נשימותיי העמוקות,
שאת החזה מניעות.
בוחנת את זרועותיי ורגליי החשופות,
כך בדומיית הס יושבת לך וממשיכה בי כך לבהות.
מתמקדת באיברי שמהתחתון מבצבץ החוצה להביט בנעשה,
ואני כבר יודע כי אוהבת את לראותו ובכך תמיד חפצה.
ייתכן וצילמת לך גם מזכרת לפני שהתעוררתי,
יש סיכוי סביר שאת זו שהוציאה אותו "החוצה" מבלי שהרגשתי.
עינייך היפות והגדולות בוהות ומביטות,
עד שגם ידייך בו ברכות מעט נוגעות.
לעיתים אוזרת אומץ וקרבה יותר,
רק בכדי להיישיר מבט כשהוא את גופו זוקר.
מחפשת רמזים לסודות אותם חשפתי,
גם אם באדיקות מאזנייך אותם מנעתי.
מסוגלת לשבת כך זמן רב,
ורק להציץ בו ולאו דווקא כבדרך אגב.
סתם להציץ בו ולהתבונן,
לפנטז דברים ולתכנן.
מתעורר לפתע כשחש במבטך,
ואת מצטדקת מייד כי אין זה באשמתך.
לא עשית דבר רק עלי הסתכלת,
למרות שבהחלט יותר מזה גם יכולת-יכלת.