אחת מהתכונות שלי מבלי להיכנס אם היא טובה או רעה,
היא לא לחשוף את הסערות המתחוללות תדיר אצלי עמוק בנשמה.
כלפי חוץ מסוגל לשדר "עסקים כרגיל",
בעוד שבתוך תוכי מרגיש לי כואב ואף מגעיל.
צרות/בעיות שמקפיד להפנים עמוק בקרבי ועליהם היטב שומר,
לא חושף, לא מפרט, לא משתף ולאיש עליהם - לא מספר.
יש רק אחת שלעיתים (אם כי ... - לא תמיד) מצליחה קצת לפצח אותי,
ויודעת פה ושם על המתחולל בנפשי.
מסוגל לחייך כלפי חוץ כשמסביבי אנשים,
ולבכות את נשמתי כשמצליח להיות לבדי כמה רגעים.
כמו שחקן מקצועי לא נותן לדברים הללו להשפיע עלי בעבודה,
וסודותיי שמורים עמי והאמינו לי שנושא על גבי "חבילה" מכובדת וגדולה.
רק הכאב בפנים חד ולעולם אינו מרפה,
גם כשנצפה במצב רוח שמח (ולכאורה) נראה מרוצה.
לעיתים הייתי מעדיף לפרוק את כל מה שאוגר,
אך מתקשה לשחרר ובאופציה להשאיר זאת אצלי - בוחר.
מפחד שסודותיי ייחשפו ברבים,
ולמען הסר ספק - מעולם לא ניצבתי בצד של אלו הפוגעים.
רק מי שבעברו או עברה נפגעו בצורה זו כה כואבת,
יוכלו להבין את הנפש המתייסרת וסובלת.