...הוצא מהקשרו...

תחושת ריקנות פתאום אופפת אותי,

עצב עמוק מטיל צל על רוחי.

התרגשות רבה שהותירה כאב,

ולא מהזן שאני חובב.

זה היה תמיד נראה רחוק כל כך,

והנה זה כאן ברור כיום בהיר וצח.

קשה לעיכול ודורש סוג של הסתגלות חדשה,

דאגות נוספות שתורמות למועקה.

למרות החזות שמחצין אני כה רגיש,

בעוד שרבים טועים לחשוב כי אני דווקא - אדיש.

השנים הרבות בהם אני מפנים את הכל,

מתישים אותי עד שכבר כמעט... אינני עוד יכול.

מתנתק לי קצת מכולם והולך להתבודד,

ובוכה את ליבי בסתר בכבישים נדחים נודד.

מקווה להשיג בכך קצת הקלה,

גם אם זה יהיה למשך שעה, חודש או אפילו שנה.

רק שם מרשה לעצמי לגעות בבכי משחרר,

לצעוק את כל מה שבתוכי אוגר.