לעיתים היא מדברת הרבה מעבר לגבולות המותרים,
חודרת עמוק אל תוך חיי הפרטיים.
היא יודעת כי אני קנאי לכך בצורה יוצאת דופן,
ולא מאפשר לה זאת בשום אופן.
זה לא שהיא לא מכירה אותי או את אורחות חיי,
אלא שלפעמים היא מתחילה לחפור יותר מדי.
ברגע שזה קורה היא זוכה לקבל מייד מחסום לפה,
בין אם ע"י גאג או באמצעות משהו יותר מהנה.
היא מורדת מייד על ברכיה,
מאחורי גבה קשורות ידיה.
ואיברי ננעץ עמוק בתוך פיה,
שעד לא מזמן טחן את המוח ושאלות לרוב השמיע.
יש והיא נדרשת למצוץ כמו ילדה טובה,
או שדווקא אוסר עליה זאת והאיבר רק נדחף - סטאטי לתוכה.
סותם את פיה המלוכלך בעזרתו,
וכשאחליט - יטנף אותו יותר במלוא עוזו.
בכל פעם שהיא מבצעת יניקה/מציצה אסורה,
או בטעות נוגעת בו בלשונה ללא אישור או הוראה.
סוטר לה או מצליף על גבה או ישבנה,
ושוב מכניס אותו לפיה עמוק - כבתחילה.
ישנן פעמים שהיא אפילו לא אמרה מילה,
רק מגיע - וכבר דוחף לה אותו פנימה גם ללא כל סיבה.
בין אם היא אוהבת זאת או לא - אין זה משנה,
העיקר שסותמת קצת בייחוד כשזה אפילו מהנה.
לרוב... לא תמיד נותן לה להביט על איבר מיני החשוף,
למרות שחפצה בכך במבט חצוף.
אך לעיתים נכמרים רחמיי עליה,
בייחוד כשמועך בחוזקה את שדיה.
אזי מוציא מפיה את האיבר הזקור,
ומציג אותו לראווה מול עיניה היפות כאמור.
נהנה לראות אותה בוחנת בשקיקה את כולו,
מביטה בעטרה התפוחה, בגופו ובנקב שבמרכזו.
שניות אחרי זה נתז לבן מכסה את פניה הסמוקות,
שהטיפשונת לא שיערה כי יבוא בצורה שכזאת על פניה היפות.
סומק של מבוכה והשפלה צובע את לחייה,
כשנוטפת היא את זרעי מפניה אל עבר שדיה.
אך את הלקח היא לא מפנימה ולומדת,
ועל הטעויות הללו - שוב ושוב חוזרת.
וכאילו בכל פעם ללא מורא וחשש,
מופתעת מה"עונש" המוכר מחדש.