...הוצא מהקשרו...

עורה הצחור - מבהיק,

ובמוחי הקודח נרקח לו כבר רעיון מבריק.

מושיבה על כיסא בעל מסעדי ידיים,

ומניח על ראשה כיסוי עיניים.

היא מנסה להטות אוזן לקולות ולצלילים,

ולזהות את סוג האביזרים.

אך למרות שלא מנסה להחריש אותם כלל,

משוכנע כי אין לה מושג אודותם בכלל.

הגאג מוצמד בזריזות אל בן שפתיה,

ויוסר רק כשאדחוף את איברי עמוק פנימה - אליה.

מוציא חבלים מחוספסים וארוכים,

ומתחיל במלאכת עקדתה למסעדים.

החבלים מסודרים בקפידה,

מותירים סימנים על עורה.

לא סתם בחרתי חבלים גסים,

חשוב לי שלא יהיו על עורה נעימים.

הם חורצים תלמים על גפיה,

וזה עוד לפני שהתחלתי בכלל לקשור את שדיה.

לאחר שסיימתי את המלאכה,

מצלם מס' תמונות למזכרת - עבורה.

ידי עושה את דרכה אל בין יריכיה,

צובטת בחוזקה את מבושיה.

תרה אחר הדגדגן הביישן,

ומציקה לו ל...- עקשן.

מותיר עליו את האגודל אחוז התזזית,

ונושך את פיטמותיה בחזית.

שתי אצבעות נדחפות לתוכה בהנאה,

והיא מצידה משיבה באנחה כאובה.

משחק באיברה,

והיא לכיסא בחוזקה רתוקה.

הודות לחבלים הסובבים את כולה,

צבע עורה השתנה במהרה.

היא כבר לא לבנה מבהיקה,

גופה מעוטר וצבוע לשמצה.

חריצי התלמים כה עמוקים,

סביר להניח כי ישארו עליה כמה ימים.