...הוצא מהקשרו...

הנרות הריחניים משווים אווירה רגועה,

התריסים המוגפים מתעתעים ומרגיש כי גם בחוץ אפלה.

גופה העירום נתון כולו לרשותי,

אוי לי מיוצרי ואוי לי מייצרי.

מניח בזווית נר על ביטנה,

והשלהבת מתפתלת מרצדת בחשיכה.

במהרה מצטברת שעווה נוזלית וחמה,

הנוטפת לאיטה וזולגת על בשרה.

צורבת את עורה העדין ומותירה טיפות,

ונשימותיה הקצובות הופכות מהירות.

השעווה מתקררת ומתייבשת בשלל צורות,

שאותן אקלף לקול אנחות.

נוטל נר נוסף המכוון לאיבריה הרגישים,

צורב את שדיה הכבדים.

לא חס על שפתי הבושת ומעטר אותן בשעווה,

עד שגם הם פסקו מלחייך כשטעמו טיפה מרה.

מביט בהנאה על היצירה השוכבת ללא תנועה,

תוך שהיא מנסה להסדיר את נשימתה.

נותרו רק נחילי דמעות מתפתלות יבשות,

אשר את גופה החשוף בחן מעטרות.