נדרכתי לקול צלצול הנייד,
ללא הקדמות מיותרות היא הנחתה אותי להגיע מייד.
מגמגם תירוצים שנדחו על ידה,
כך שמצאתי עצמי מייד בדרכי לאחר מקלחת קצרה.
עם הגיעי המתינה היא לי בצפיה,
והורתה לי להתפשט ולהתיישב על השרפרף שמולה.
היא נותרה לשבת על כורסתה,
כשמחשופה המגרה עמוק אך שומר את סודו בצנעה.
היא מורה לי לאונן ומביטה במעשיי,
ואני הנבוך משתדל להצניע את איברי בידיי.
היא לוטשת את עיניה במבושיי,
וסורקת בעיניה את איברי ואת סומק לחיי.
אוהבת היא להביך אותי ונהנית להביט בי מאונן,
אוהבהת במבטה לבלוע את איברי - ועל כך אין אני כלל מתלונן.
היא דורשת כי אומר לה בטרם אסיים,
וחיוכה המקסים מתרחב והופך לצחוק רועם.
אני מבקש את רשותה לגמור,
והיא שולפת צלוחית ומניחה אותה מול העטרה - לפני החור.
עד מהרה נוזלי ממלאים את הצלוחית,
ובקול חרישי מנחה אותי לנקות בלשוני משם כל לחלוחית.
לאחר שסיימתי לעשות כמצוותה,
הורתה לי ללכת לאחר שהמעשה נהנתה.
רטיבות המשיכה לנזול בתחתוני עוד שעה ארוכה,
כל מחשבה על כך זיכתה אותי מייד שוב בזיקפה.
אבל אז הבנתי כי שום שיחה ממנה כלל לא התקבלה,
ואת הדקות האחרונות הללו ביליתי בשינה.
רק הרטיבות בתחתון היא עדות חיה,
למה שרק המחשבה עלייך גורמת לי בכל דקה...