הגעתי אליה בלב פועם,
רגלי כושלות אך החזה כבתוף הולם.
מקיש בדלת והיא מעצמה נפתחת,
נכנס פנימה לחדר בו האפלולית רווחת.
במרכז החדר ניצבת מיטת עץ צרה,
חסרת מזרון ומעליה מנורה.
שידה מתקלפת ניצבת לצידה,
ועליה מכשירים המסודרים בקפידה.
קול פכפוך מיים ומנגינה מקפיאה,
מתנגנת ומחשמלת את האווירה.
"עמוד במקומך" נשמע קולה,
ואני נאלם דום מבוהל וממושמע.
"התפשט" המשיכה מבלי לחשוף את פרצופה,
רק בבואת צל גופה ריצד על הכותל המתקלף המצביע על עזובה.
פושט מהר את בגדיי ומכחכח בגרוני במבוכה,
"שכב על המיטה" מורה לי היא בקולה.
נשכב ומכסה את איברי בידיי,
וגל קור וצמרמורות אוחזות את גופי ואיבריי.
אני רועד מפחד ומצינה כעלה נידף,
וקול עקביה נשמע ולא בטוח כי כעת לבואה אני אכן נכסף.
היא קרבה אל המיטה בצעדים בוטחים,
מביט אל הקולות הן מלפנים והן לצדדים.
לא מסוגל להבחין ולקרות אתכ דמותה,
רק קולה נשמע ולאור הנר נראית צלליתה.
אור חזק נדלק ומאיר רק את המיטה הקרה,
מתנחם בעובדה שמחמם הוא את גופי מהצינה.
פרקי ידיי ורגליי נקשרו לפינות המיטה,
האור מסנוור וממוקד בגופתי העקודה.
היא מתחילה במלאכתה בחן והנאה,
מבצעת בנחת ובחיוך את ש-לי תכננה.
רוצים לדעת מה היא לי עוללה,
ייתכן ואספר זאת בפרק הבא...!!!