לפני 10 שנים. 14 בנובמבר 2013 בשעה 4:48
יותר מהכאב שחוויתי,
יותר מכל מה שלעבור זכיתי.
מהכאב מההשפלה,
ממה שלי עשתה וממה שאמרה.
מאופן לבושה וצורת התנהגותה,
מה שעשה לי את זה - היה תמיד חיוכה וצחוקה.
אותו צחוק או חיוך שמתריס אליי מהנאה,
שהינה... עושה היא לי ולגופי ככל העולה על רוחה.
ומסבה לי כאב, בושה או סתם השפלה.
אך תמיד החיוך המתריס מרוח על שפתיה,
כשנהנית להביט בי כך מתפתל תחת ידיה.
בעיניה חוקרת כל מלימטר מגופי,
ומחייכת חיוך ניצחון לעברי.
החיוך הזה פשוט לי מטריף חושים,
כך שמבחינתי - את יכולה להמשיך ועשות בי שפטים.