כל בוקר כולנו מצפים לה ונהנים מזריחתה,
עולה היא במזרח ומציפה אותנו באור וחום עד שקיעתה.
מלטפת בקרניה ומשרה נעימות,
גם אם לעיתים תרים אנו דווקא אחר קרירות.
כשם שהשימחה מזריחתה בכל בוקר ממלאת את הלב,
וקרניה האדומות שמתבהרות בהמשך עד כאב.
כך אוהב אני להתעורר לאדומה משלי,
וליבי פועם מהתרגשות על שזכיתי ונפלה הזכות בחלקי.
מביט ביראת כבוד בשורה האדומה,
בייחוד אם צופנת יותר מהודעה בודדה.
מנסה לדמיין בראשי מה נכתב בהודעה,
ידיי רועדות מהתרגשות ופי יבש כחרבה.
ממהר לענות לכל פניה,
מתנצל... אך בניגוד אליכן - איני רואה בכך מעמסה.
להיפך - מתפלל ומייחל לקבלת אדומות נוספות,
על כל נושא ועיניין אשמח תמיד לקרוא ולענות.
מניח שחלקכם בוודאי שמחים מכך כמוני - בצורה זו או אחרת,
אחרים (ובעיקר אחרות) סולדים מזאת - ולרשימת ההתעלמות משליכים את הפונה בתנועה נמהרת.
אך למרות שלבטח הבנתם זאת מדבריי,
אוהב לקבל "אדומות" מקוראיי וידידיי.
אז השחיזו אצבעותיכם ולי כיתבו,
שיחות נעימות לבטח משם כבר יתגלגלו...!!!