לאחר חילופי דברים ורשמים בהודעות,
היא רקחה במוחה כבר את הבאות.
קבעה לי תאריך ושעה בהם אתייצב אצלה,
נותרתי כעת כבר ללא ברירה.
הגעתי אליה וישבנו בסלון ביתה,
רגוע ומודע כי בחדר זה לא יאונה לי כל רע.
היא החלה לשאול ולתחקר ולהותיר אותי מתפתל במבוכה,
נהנת ממעשיה מחוייכת מפגינה את נשיותה.
"פותחת" את הנושא העצור בליבי,
מתעניינת ושואלת בפירוט על עברי.
מקלפת את הפצעים במבט חייכני,
ומבצעת סוג של תרפיה עבורי.
למרות הקושי בנושא מבחינתי,
זה מסייע לי רבות ומקל את מצבי.
לאחר תחקור מעמיק שגרם לה הנאה רבה,
מתיישבת קרוב לידי ובאוזני סוד ממתיקה.
זוכר את הנושא עליו דיברנו לאחרונה?
ואני מקמט את מצחי במחשבה.
"...כן..." אני עונה בקול רועד,
דיברנו על סאונדינג ומבטי הפך דואג.
"נכון!" השיבה לי בצחוק מתגלגל,
"מה דעתך שזאת נתרגל?"
אך כיוון שלא התנסתי בכך עד עתה,
הזמנתי חברה שתסייע לצלוח את המשימה.
היא אמורה להגיע וללמד אותי את התורה.
היא מאוד נחמדה - והכי חשוב מנוסה.
עוד לא הספקתי להשיב או להרהר בדבר,
וצלצול בדלת נשמע וכולי נדרך מפחד זר.
"אל דאגה!" סיננה לעברי בדרכה אל הדלת,
לא מאמין למה היא ממש מסוגלת.
היא פותחת את הדלת ולחדר נכנסת גברת,
צועדת לסלון בו אני מתיישב ועל הספה מולי יושבת.
מביט עליה והיא דיי מכוערת,
ואין ספק כי היא יחסית מבוגרת.
היא מתעלמת כליל מקיומי,
בקושי מביטה בזלזול לעברי.
חיוך מבוייש קופא על שפתיי,
רעד חרדה אוחז בארבעת גפיי.
היא נושאת תיק גדול אותו הניחה לידה,
ומתפנה לשתות קפה ועוגה.
הן משוחחות ביניהן בנושאים שונים,
ואני יושב שם מכונס בעצמי מכחכח בגרוני לעיתים.
אט אט הוסט נושא הדיון למטרה העיקרית מבחינתן,
ועיניהן בורקות במהלך שיחתן.
כיוון שאיני נוטל חלק פעיל בדיון,
אני שקוע ובוהה במחשבות ואף קורא איזה פלאייר בעיון.
לפתע אני ניעור והדופק מואץ,
שכן מבטה עלי ננעץ.
"זה הבחור?" שאלה היא בזלזול מתנשא,
"כן", השיבה ידידתי - עדיין לא מעכל את הנעשה.
בואי נבדוק ונראה ונתחיל לעבוד,
אני מעט ממהרת ויש לך עוד הרבה מה ללמוד.
"מה לעשות?" שואלת הידידה,
בואי נבדוק אותו מכריזה האורחת החמוצה.
"היכן נוח לך?" שואלת הידידה,
"כאן זה בסדר" עונה לה תוך שאת השולחן מזיזה.
"בוא" אומרת לי ידידתי הטובה,
ובאצבעה מצביעה עלי בהתרסה.
אני קם בצעד כושל ונעמד למולן,
פוסע לאט ובחשש מופגן.
הן יושבות על הספה ואני ניצב מולן,
"תוריד את המכנס!" מסננת לעברי האורחת בקול נרגן.
אני מהסס מעט אך לבסוף מתרצה,
שכן איני יכול לעולם במצב שכזה להתנגד לשום מעשה.
קופא במקומי וממלא כל פקודה,
כך גופי הופך חפץ שאין לי עליו כל שליטה.
מפשיל את המכנס ונותר לבוש בתחתון,
וחברתי מייד מפשילה אותו וחושפת את איבר מלא באון.
הוא מתנדנד ומשתולל בעת שהתחתון הוסר,
ואני נבוך ומבוייש ניצב מיוסר.
האורחת מסבירה בפירוט על חלקי האיבר,
נוגעת, צובטת ומושכת כל דבר.
משיבה על שאלות הידידה,
ומה שלא הובן בתיאוריה - מייד בפועל אף מדגימה.
הן מתייחסות כעת רק לאיבר ואני כלל לא קיים מבחינתן,
לא שומעות כלל את האנחות שמשמיע מהכאב וחוסר הנעימות של פעולתן.
לאחר הסבר ממצא שנמשך דקות ארוכות,
מציעה הגברת לעבור לחדר ולהתנסות.
"התפשט לגמרי ולך לחדר השינה" פוקדת הידידה,
ואני עושה מידד בפחד ומורא כמצוותה.
הגברת בנתיים מכינה על מגש מעט חפצים ששלפה מתיקה,
אני שוכב לי כעת על המיטה,
ושתיהן יושבות מולי על כיסא ומכוונות לעברי מנורת קריאה.
אלומת האור וחום המנורה המכוונת לאיבר,
ואני מביט בתקרה חושש מהנעשה זה מכבר.
שומע כלים ומתכות על המגש שלידי ניצב,
חש במשחה שנמרחת על הפין שבטח מייד יכאב.
היא לוחצת בחוזקה על העטרה,
פוערת את הנקב וצוחקת להנאתה.
היא מפליגה בתיאורים והסברים,
ובנתיים מבצעת בו דברים שלי כואבים.
ידידתי שולפת מצלמה ומתעדת את הרגעים,
את פניי המיוסרות וכמובן את האיבר עליו מבוצעים הניסויים.
היא מחדירה לי קטטר מתכת לנקב באיברי,
כאב חד מפלח את נקבי.
אני מתפתל ומילל מכאב,
אך הן ממשיכות בשלהן מבלי להתעכב.
כך לומדת ידידתי את הפעולה,
ואני כבובת סמרטוטים נועד להדגמה.
לאחר שמיצו סוף סוף את העניין ההתנסות והלמידה,
והידידה צילמה "בוק" מזכרת מכל פעולה.
גורמת לי לגמור ולרוקן את אשכיי,
וכן... גם זאת היא מצלמת את האיבר וגם את פניי.
נותר לנוח כאוב מהפעולה,
אך יודע אני כי הידידה לבטח נהנתה.
מבין כי מעתה בכל פגישה ופגישה,
אזכה לסאונדינג - והפעם מעשה ידה!
