היא ניצבה דוממת למולי,
משפילה מבט עצוב ובכייני.
עיניה לחות מדמעות ולחייה סמוקות,
פיה יבש ואצבעותיה בעצבנות מרפרפות.
יושב למולה על כיסא ואוחז בכוס משקה,
מביט ובוהה בה כך בשקט מתרווח על הכיסא.
לא אומר מילה - רק בה מתבונן,
והיא נבוכה רועדת ומבטה מתחנן.
צעירה היא וחסרת כל נסיון מיני,
אך לא אחת העליבה וביישה אותי.
מכירה סוד כמוס שנושא אני משחר ילדותי,
והיא מצידה לא הססה בחיוך לספר עליו ובפני אחרים לחשוף סודי.
משחקת בנשיותה והתנהגותה חוצפנית,
מעכזת בהילוכה, מתנשאת ושחצנית.
עתה הגיעה שעת האמת מבחינתה,
ואף אני מכיר כעת משהו "פלילי" מעברה.
דבר שאם אחשוף אמיט עליה כליל את כל עולמה,
כך שנפלה היא כעת בידי שבויה.
אין ביכלתה להתנגד ואוכל כעת לעשות כל שאחפוץ,
ובמילה אחת אוכל את כל עולמה לנתוץ.
נכון, ניתן לומר כי לאור מצבה אותה כרגע מנצל,
אך אין אני על כך בכלל מתנצל.
שואל אותה אם מוכנה לשאת בתוצאה,
זו שגזרה בדבריה ובמעשיה על עצמה.
היא מהנהנת בראשה ומליטה את ידיה על פניה למולי,
דמעותיה ומשיכות אפה לא ירככו ולו מעט את החלטתי.
מיבבת בקול שאולי על אחר מעורר היה רחמים,
אך דווקא את ליבי מחזק מתעלם מהתחנונים.
היא בקול רועד מבקשת סליחה,
ומתחננת כי אוותר לה ואשלח אותה לדרכה.
אל מול בכיה המתגבר צוחק בהתרסה,
ומבהיר לה כי אין מנוס בידה מ-"לשלם" עתה.
היא מנסה לשכנע עוד ונתקלת בסירוב מצידי,
לא מבינה כי תחנוניה מחזקים דווקא את ליבי.
מורה לה להסיר את חולצתה,
והיא פורמת בבכי כפתור אחר כפתור במחשופה.
דמעותיה מרטיבות את חולצתה הדקה,
והיא משלבת ידיה בחוזקה על חזה.
"הביטי אלי" פוקד אליה בקול תקיף וברור,
והיא מרימה מבטה ועיניה אדומות מבכי עצור.
"אל תעזי להפנות מבטך" לה אומר בחיוך רחב,
והיא מתנשמת במהירות וחוטמה זב.
"פתחי את החולצה" אומר לה פתאום,
"נו?!" מזרזה, "אין לי את כל היום".
היא מביטה עלי ושפתיה רועדות,
בעוד ידיה את שולי החולצה מסיטות.
"הפשילי את החולצה" ממשיך אותה להנחות,
היא בוכיה ונבוכה ולחייה סמוקות.
היא נותרת לעמוד כך בחזיה,
עד שגם מכניסיה מוטלות על הריצפה.
"חריץ" נגלה בתחתון הבהיר שעליה,
נוצר כמובן בסיוע שפתיה.
היא אינה מודעת כי צורת ערוותה למולי גלויה,
משוכנעת היא כי היא עדיין מכוסה.
מורה לה להסיר את החזיה,
והיא בידיה מחבקת ומגוננת על שדה.
"הסיטי את ידייך לצדדים" ממנה דורש
היא מנותקת בעולם אחר - ואין עוד צורך לשוב ולבקש.
היא פושטת ידיה והשדיים מנתרים קלות,
מביט ונהנה לראות את הפטמות הזקורות.
מורה לה להסיר את התחתון ולעמוד בפישוק רחב ויש שיאמרו מדי,
מביט בגופה הנשי החשוף בפניי.
מצלם לי תמונות למזכרת,
אותם אשמור לי באלבום לתפארת.
אך עדיין לא תם עונשה של העירומה למולי,
האמינו לי כי בכתה היא רבות והתחננה אל ליבי.
אגלה רק כי לתחנוניה ליבי לא נכמר,
אך לא אספר עוד כי בכבודה בכל זאת עוד קצת נזהר.
