סיפור שהתרחש לפני שנים רבות,
אך עדיין מפציע וצף בזכרונות.
על אותו ילד אומלל שאיתרע מזלו,
ובעיה רפואית הייתה באיבר מינו.
הוא היה רך בשנים וביישן,
כשחושב עליו נעצב בליבי שלא היה יותר עקשן.
הוא היה בן משפחה מקרבה ראשונה,
ועל כן מכיר אני את מרבית העלילה.
מרבית חיו הופקד בידי סבתו,
היא שימשה כאם ואב במשך ילדותו.
האכילה, השגיחה וטיפלה,
ליוותה לחוגים, לבית ספר ואף לסיפריה.
היא הייתה קפדנית מאין כמוה,
עקשנית וקשוחה וידעה גם להעניש ולהכות אותו בזרוע.
וכשלהשקפתה לא נענש דיו,
הייתה מספרת לאביו את כל הקורות בגללו.
ואז היה שולף הוא את חגורתו,
ומכלה בו את זעמו.
רק לאחותו הגדולה היה יחס מועדף כשל נסיכה,
והיא זכתה לכבוד מלכים וללא קשר לאשמתה ו/או לתוצאה.
בה איש לא נגע ומעולם לא הוכתה,
והייתה מסתובבת בבית כגבירה.
מלווה את סבתו ומרעיפה עליה מחמאות,
לא מהססת להלשין עליו ובכך לזכות ב"נקודות".
לאחר תקופה שבעייתו כלל לא נפתרה,
חברה המליצה לסבתא על איזו רופאה.
מומחית שעלתה מרוסיה הרחוקה,
שתמצא מזור סוף סוף לבעייה שזקוקה להחלמה.
הוא הולבש יפה במיטב מחלצותיו וכך יצאו למרפאה,
ואחות המגונדרת אוחזת ביד סבתה.
מחשבותיו וחששותיו מטרידים את ראשו,
ואינו רוצה לשחק כעת כלל עם אחותו.
הם ממתינים בפינת ההמתנה לתורם,
והוא נבוך לו - ונכלם.
המזכירה קוראת בשמם והסבתא מזרזת אותו להכנס,
והוא בתוך תוכו משתבלל ומנסה להתכנס.
לחדר נכנסת רופאה גברית וגדולה,
בעלת מבטא כבד והאמת - די מפחידה.
לא מחייכת ועליו במבט מאיים מביטה,
שואלת שאלות מביכות והוא מבוייש בוהה בריצפה.
לפתע גל חום הציף את גופו,
שכן מרוב התרגשות להתאפק עוד לא עלה בידו.
עיגול רטוב פשט עד מהרה בקדמת מכנסיו,
ואחותו מהרה להודיע על כך לסבתה בחיוך רחב.
מהר מאוד חש שוב את נחת זרועה,
על שבייש אותה מול הרופאה.
ואחותו לא מצליחה להסתיר את חיוכה,
ו"מחממת" עוד את הסבתא בהנאה.
"לא נורא" אמרה אז הרופאה,
גם ככה אני צריכה לבדוק אותו עתה.
"העמידי את הילד על המיטה" פקדה על סבתו,
וכבר החלה עושה את דרכה לעברו.
הוא מתבייש ומבקש לחזור לביתו,
אך הסבתא צועקת ואף סוטרת לו.
האחות המשיכה לזרוק שמן למדורה,
והבטיחה לספר בבית על מה שאירע.
הסבתא פושטת ממנו את מכנסיו ותחתוניו,
ולא עוזרים לו גם תחנוניו.
אחותו מתגרה בו ועושה לו פרצופים.
ועתה נותר הוא עומד על המיטה באיברים חשופים.
הרופאה קרבה אל הילד הנבוך,
נוגעת באיברו ומתחילה אותו למשוך.
בעוד אחותו קרבה ובוחנת בעיניים גדולות,
מביטה סקרנית בנעשה מתעניינת בבאות.
הרופאה מכה בידיה על האיבר ו"מבלבלת" אותו לצדדים,
הוא מתנדנד וקופץ ואחותו מביטה בנעשה כבמטה קסמים.
הילד נאנח מהמצב הלא נעים,
כשהאיבר אט אט מזדקר כמה פעמים.
צחוקה המתגלגל של האחות מביכות אותו יותר,
לו רק יכול היה על הבדיקה לוותר.
הרופאה מושכת וצובטת לו את העטרה,
מסבירה לסבתא ולאחותו כל פעולה ופעולה.
מרבית השיחה מתבצעת בשפה לא מוכרת,
אידיש, רומנית, רוסית או אולי שפה אחרת.
עתה מובילה אותו אל כיור גדול שנמצא על הריצפה,
ומבטה של האחות מלווה אותו גם שם עד מהרה.
הרופאה נוטלת את ראש המקלחת בידה,
ופותחת זרם חלש של מים בהתחלה.
עתה מבקשת מהסבתא להחזיק את הדוש,
בעוד היא מטפלת בעטרה שלו ללא כל אלחוש.
לוחצת ומושכת ופוערת את החור,
ומסבירה לסבתא ודורשת כי הכל תזכור.
היא פותחת עתה זרם חזק,
ומכוונת לעברו זרזיף מים דק.
המכה בחוזקה על העטרה הרגישה,
והוא מנסה לסגת לאחור ולהמלט מהכאב הנורא.
היא מכוונת את הזרזיף החזק לנקב שבקצה,
ודואגת לפעור אותו כך שהסבתא תראה.
הוא בוכה מכאב ובושה,
ואחותו מצחקקת למראה הנגלה.
סוף סוף עוזבת אותו הרופאה ומתפנה לכתוב את ממצאי הבדיקה,
והוא ממהר ללבוש את בגדיו במהרה.
הרופאה מנחה את הסבתא לשטוף לו יום יום את האבר בזרם חזק של מים,
והאחות מבררת אם יש צורך גם לנדנד קודם את הבולבול שלו בידיים.
לאחר הסברים ומרשמים,
משוחררים הם למשרד לסגור את נושא התשלומים.
עתה הולכים הם אל עבר תחנת האוטובוס,
ולסבתא מבט זועף וכעוס.
"חכה מה יעשה לך אבא על ההתנהגות"
והאחות מצידה חיממה את האווירה בהתלהבות.
מתעניינת ושואלת בקול מה לאחיה הרופאה עשתה,
ומתעלמת מהאנשים באוטובוס המלא לעייפה.
ורק הילדון המבוייש מרכין את ראשו במבוכה,
למרות שהכתם במכנסיו כבר יבש למחצה.
לאחר כשעה הגיעו הביתה בסיומה של הבדיקה,
וכעבור פרק זמן זומן לו תור נוסף להמשך הטיפול במרפאה.
אך על כך אולי אספר לכם בהזדמנויות קרובות,
ואלי מכם זאת אחסוך - תלוי כמובן בתגובות.