בעקבות אחד הפוסטים האחרונים,
נשאלתי רבות על מהות היחסים.
אלו ששררו במשפחתי הקרובה,
ותיארתי חלק מהם אולי רק ברמיזה.
נולדנו אח ואחות לניצולי שואה,
שגודלו ע"י הסבתא בהשגחה והקפדה יתרה.
בהמשך הצטרף עוד אח קטן,
אך מזלו שפר משלי בכל מובן.
הורים וסבתא אשר לא חסכו בעיקר ממני את נחת זרועם,
בייחוד כשלא התנהגתי כיאות עפ"י דעתם.
הסבתא הייתה שליטה עריצה,
סוג של דומינה במשפחה הקטנה.
כולם היו חייבים לסור למרותה,
ואבוי למי מאתנו שהפר את דברה.
אך הייתה אחת יוצאת דופן במשפחה,
והכוונה הייתה לאחותי הגדולה.
היא אמצה לה גינוני נסיכה,
ואף הסבתא גילתה לה חיבה יתרה.
האחות ניצלה זאת כל העת,
והייתה משתמשת ביתרונותיה אלו למופת.
לא היססה היא לחמם עלי את זעמה של סבתי,
גם כשהעלילה עלי עלילות שווא לא נשמעה מחאתי.
וכך בעקבות הסיפורים על "מעשי האיומים",
הייתי חוטף ונענש שוב ושוב אל מול פניה המחוייכים.
ותוך כדי ממשיכה להקניט לצחוק ולהשפיל,
וכל תחנוניי שנשמעו אל אוזניה הערלות ללא הואיל.
היא סחטה אותי שוב ושוב בכל יום,
בהבטיחה לי כי לא תספר דבר לסבתא ופשוט תידום.
אך הבטחות לחוד ומעשים לחוד כך למדתי שיעור ראשון לחיים,
אם כי ניסיתי כל העת לשוב ולבטוח בה וליישר ההדורים.
הסבתא מצידה אמצה כל ציוץ של הנכדה,
ומיהרה לכלות בי את זעמה.
ובעת העונש הייצה אחותי מביטה בי שמחה,
ואני בוכה מצער, כאב והשפלה.
כמובן שלאחותי היה מותר על גופי העירום להביט,
ותמיד גם על כך ידעה אותי להקניט.
נהנתה לראות איך סבתא מרשה לעצמה לאיברי להציק,
צופה בעיניים גדולות בנעשה ודואגת כי לא מייד תפסיק.
בוש ונכלם נאלץ לעמוד כך במערומיי,
חשוף לעייני נשים ולא רק בעת החלפת בגדיי.
גם בבדיקות, טיפולים או סתם מקלחת,
נחשף איברי למולן ואולי זה גרם להן בנושא נחת.
זהו על קצה המזלג מהות היחסים,
ומתנצל כי על חלק מהדברים רק נותן רמזים.
הסבתא כבר מזמן הלכה לעולמה,
ועם האחות נותק הקשר ומתקיים כיום על חוט השערה.
אולי זהו אחד הטריגרים להיותי כאן בכלוב,
ואולי באמת זוהי הסיבה שהנושא הכאוב הזה - עלי כה אהוב!
