את מתמסרת אלי בגופך ובנפשך,
מבינה ויודעת היטב את מקומך.
משתדלת לרצות אותי בכל דרך,
מקפידה לקבל אותי בכריעת ברך.
משתוקקת לשרת אותי ולגרום לי הנאה,
ומתאכזבת כשמסרב ועונה לך על כך בשלילה.
מגישה את שדייך להתעללות כואבת,
בעוד באחורייך מצליף כשמולי את עומדת.
יודעת להודות לי ולנשק (אסירת-תודה), את ידיי,
גם כשמכאיב לך בחוזקה (ו... אף כשזה מעט יותר מדיי).
עומדת בכבוד "בטיפולים" להם זוכה,
ובקרוב נטפס לנו יחד "עוד מדרגה".
דואגת לשלוח לי תמונות - כמו שאוהב,
לאותם האיברים שלהם נהנה "לעשות כואב".
נהנית להביט בי ובגופי ממרחק-מה,
שכן לגעת - לא תמיד לך הרשות נתונה.
מכילה כל גחמה שבמוחי עולה,
מקריבה את גופה ונפשה לאדונה.
ולאחר שתיארתי אותך בקצרה בקווים כלליים,
וזאת עוד מבלי לחשוף עניינים אישיים.
אז לא רק עונשים כואבים יודע לתת,
מי שטובה - זוכה גם ל"סוכריה" מעת לעת.
אז אגלה לך קבל-עם כי בהזדמנות קרובה אותך אצ'פר,
אך זאת ודאי כאן - לא מתכוון בשלב זה לספר!
