סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

...הוצא מהקשרו...

חוויות, פנטזיות ושאר עניינים...
- הכי חשוב שתבלו תמיד בנעימים...!
לפני 9 שנים. 19 בנובמבר 2015 בשעה 10:33

עינייך מושפלות מטה,

ניצבת דומם ובמחשבותייך שוב מפליגה ושטה.

מנותקת לחלוטין מגופך החשוף,

שיערך לאחור בגומיה אסוף.

נכונה לקבל כל מה שיוחלט עבורך,

הרי הורגלת כבר לתת את כולך.

כבר אינך מסמיקה מבושה,

כשהוא מביט בך ואת עירומה.

כשאומר שוב את אותן המילים הפוגעות,

ומחזיר אותך באחת אל אותן הזוועות.

כשנוגע בכל איבר שיחפוץ,

בין אם ילטף, ימשוך, יצבוט או ימצוץ.

גם כשילעג לך ולמראה גופך הנותר בלא מעטה,

יצחק ממך ואותך ישוב ויבזה.

יכאיב לנפשך ובוודאי לא יחסוך זאת מגופך,

יחטט היטב ויציף מראות וזכרונות ממוחך.

כאלו שהטמנת עמוק והשתדלת להדחיק ולשכוח,

אחרים ש"שכחת" ושבוודאי לא גורמים לך לשמוח.

כל שחווית בעבר ו...בלשון המעטה - לא הסב לך נחת,

המכות שקיבלת על ידייך, רגלייך ו...על התחת.

איך בכל פעם שלא סיפקת את הסחורה,

הושכבת אחר כבוד על ברכיו - חשופה.

עם הזמן התרגלת כבר לכאב הצורב את עורך,

בין אם מדובר במכות או בכל דרך אחרת בה בחר לייסרך.

ואת חשופה כבר לא מתביישת,

ובין מכה למכה ידו על מיתרי נפשך פורטת.

עושה בך ככל העולה על רוחו,

מפשק, מושך ומחדיר בכוח לשם את אצבעו.

את מכווצת מפחד, כאב ובושה,

וידו ממשיכה לטייל עלייך למקומות שאינך חפצה.

כל ציוץ ממך גורם לו לפגוע יותר,

והבנת כבר שאין לך סיכוי - והוא כלל לא מתכוון לעולם לך לוותר.

שום מקום בגופך כבר לא מוצנע,

דמעותייך כבר יבשו מותירים שבילים על פנייך חסרי ההבעה.

מדוע אשמה את שאיבר לא מפאר את מבושייך?

רק שפתיים מבויישות שניסית כל העת להסתיר בין ירכייך.

עתה לפחות שיער הערווה שהספיק בנתיים לצמח,

מסתיר מעט את האזור שהיה פעם קירח.

עם השנים החזה שלך גדל והתפתח,

והתעללות שסבלת בגינו - גרם לך לא פעם להתייפח.

כבר מגיל צעיר "טיפל" הוא בגופך בצורה שונה מאחיותייך,

ואת נאיבית - נתת לו הכל - משוכנעת שכך נעשה גם לחברותייך.

למדת להחניק את הבכי וכשכואב לא לילל,

ואפילו אם תתכווצי חזק - אצבעו אל תוכך תצליח להתפתל.

תירוצים מוכנים כבר מוכנים לשליפה,

מסוגלים להסביר לזולת בצורה משכנעת כל חבורה.

ואיש לא מנסה לסייע למרות שהכתובת על הקיר מתנוססת,

כולם ממשיכים בשלהם - ואת... בדמך מתבוססת.

אין ספק כי סודך ידוע ברבים,

אך גם הקרובים לך ממצבך לחלוטין מתעלמים.

מרכלים עלייך וביקורת להעביר מיטיבים,

לו רק עשו מעשה - ולך יד מושיטים.

אך למרות כל הזוועות את שרדת ופרחת,

ואף הצלחות בחייך - רשמת.

אבל תמיד - ולא חשוב באלו רגעים,

תמיד יצופו שוב אותם האירועים.  

  

 

 

 

החינוך העצמאי - מעולה ומצמרר.

אנני יודע עם כך תוכנן על ידך, אבל החרוזים הילדותיים משהו, העניקו גוון שחור יותר לקריאה.
הרגשתי כצופה באונס של צעירה כשברקע מתנגן לו "הילדה הכי יפה בגן".
לפני 9 שנים
Homer Jay Simpson​(שולט) - כן... כשקורא זאת שוב מסכים לחלוטין עם ההערה
לפני 9 שנים
זהו​(נשלטת){True Maste} - אוף ואיכס!
לפני 9 שנים
איזי trip​(נשלטת) - חסרה לי הכתיבה שלך.

כמו תמיד, משובח

וגם, מה שכתב העצמאי מלמעלה, קראתי שוב, התחושה השחורה תפסה גם אותי.
לפני 9 שנים
Homer Jay Simpson​(שולט) - תודה רבה איזי טריפ... מסמיק מאושר.
שמח שאוהבת לקרוא אותי.



אכן כן... כש"נכנסים" בקריאה ל"ראש" של הילדה - יש בזה משהו מצמרר (חשתי זאת בעצמי הקריאה חוזרת)
לפני 9 שנים
אשת לפידות n​(שולטת) - יודעת ?קראתי אותך,והגעתי לשורות האחרונות שמוכיחות לי שאת "לוחמת",והחיים הם לא פיקניק,אבל את עשית את הבחירה למרות ואף על פי,היי גאה במי שאת והרמי ראשך לעד .
החיים הם לונה פארק ריגשי ,כל אחד מאיתנו חווה הערות ועלבונות,השאלה מה בחרת לעשות עם זה.לשבת ולהיות מסכנה,או להראות לכולם מה את שווה.את יודעת את התשובה.תפרחי תצרחי תרקדי ושימי קצוץ על מי שלא איתך.
לפני 9 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - כל מה שאני רוצה זה לתת לילדה הזו חיבוק
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י