...הוצא מהקשרו...

את ממתינה לי על ארבע בחדרך,

אור הנאון הבוהק מסנוור את עורך.

עטוייה בכיסוי עיניים ועירומה,

שדייך הכבדים מתנדנדים קלות כמעט ונוגעים בריצפה.

על השולחן הכנת את "כלי העבודה",

עמם אפצח מייד במלאכה.

אסטור לישבנך ואפסקהו קמעה.

עתה אבחין גם בשפתי ערוותך הצמאים לחדירה.

אכה את ישבנך מכל הבא ליד,

וכל חבטה תגרם לרטיטתו של שד.

צבע עכוזך יתחלף עם הזמן,

ומניח כי במהרה תתקשי גם לשבת על הישבן.

תעמדי מייד עם קבלת ההוראה,

ידייך אוחזות בשדייך כתשורה.

מייד את הפטמות יעטרו אטבים,

ואת אוחזת אותם והם כואבים.

מלקה אותם בקיין ומותיר בהם פסים אדומים,

את נושכת שפתיים נאנקת מכאבים.

לא חס על הפיטמות העדינות,

ומטפל בהן כיאות.

קושר את שדייך בחוזקה,

עד שצבעם מתמזג עם צלקות ההלקאה.

מעביר חבל בין רגלייך,

ואוזק לאחור את ידייך.

החבל שורט ומכאיב לאיברך,

בייחוד כשאת שפתייך בו בחוזקה כורך.

השוט מצליף ללא רחם בגבך החשוף,

מותיר סימני שתי וערב על הגוף.

דוחף עצבעות לערווה הרטובה,

צובט דגדגן ומושכו בחוזקה.

מכה את האיבר ששפתיו מחייכים לעברי בהתרסה,

משוכנע כי הכאב שיחווה - ימחוק את חיוכו במהרה.

הדגדגן נחבא בצל השפתיים המגוננות,

כנראה מאמין כי כך יסבול פחות.

אך מהר מהות הוא גודל ובולט,

והקיין מדייק ופוגע בו היטב כעת.

מוציא את איברי ומאונן למולך,

ואת נאנקת חברת ישע לגורלך.

מורה לך לאונן ומביט במעשה.

נהנה לראות אותך נוגעת באיבר המגורה.

ואז כשמגיע רגע השיא,

מקרב את איברי אל פנייך למען תביטי וראי,

האיבר מתמתח ואת נרתעת קמעה,

והמטח פוגע בפנייך ואת מושפלת מהנעשה.

מותירך כך מלוכלכת ונוטפת זרע,

פעורה ורטובה מכף רגל ועד הצלע.   

ו...סימני ה"שתי וערב" על גבך שהותרתי,

יזכירו לך היטב את ש-בך להנאתי שוב התעללתי.