...הוצא מהקשרו...

הלילה שוב חלמתי וחזרתי לשנות ילדותי,

ונזכרתי מעט בעברי.

כתבתי עליה כאן כבר רבות,

במפורש או ברמז כשתארתי חלק מהתלאות. 

אך לרוב היה זה מנקודת מבטי,

חושף רק חלק מזערי מהרגשתי.

ועתה אולי אוסיף עוד פן להשקפתי,

כשחוזר לתאר את יחסן של אחותי וסבתי.

הן היו תמיד זו לזו מאוד קרובות,

אחותי תמיד העריצה את סבתי בעיניים עצומות.

סובבה סביבה יומם וליל,

לומדת ממנה כל דבר שיכלה ליחל.

וסבתי מצידה - רודפת כבוד,

צ'יפרה אותה על כך וקיוותה לקבל ממנה עוד.

הייתה מעלימה ממנה עין כשלא הכינה שיעורים,

יושבת עמה שעות - סורגת, מבשלת ומפליגה בסיפורים.

ואחותי - שחקנית שכזו - ידעה היטב איך לשחק את המשחק,

ואליה אף פעם היחס לא נשחק.

תמיד הייתה היא הטובה והמועדפת,

נהנית מכל הטוב ולעברי יורקת.

היא הייתה זוכה תמיד בחסינות,

נסיכה שכזו - אם נכנה זאת בעדינות.

מה ש-לה היה מותר - עלי כמובן לחלוטין נאסר,

ועל כך רבות כבר נרמז ואף נאמר.

למרות גילה הצעיר היא הייתה תמיד מעורבת,

בעיניינים בהם עוסקים ה"בוגרים" בבית הייתה מתערבת.

ובין היתר הייתה כ-"אחות הגדולה",

על שמירה וטיפול (בי) באחיה הצעיר - אמונה.

לא עזרו תחינותי כי אני עצמאי וכבר יודע זאת לבד לעשות,

בהנחיית סבתי הלבישה אותי - ולא הותר לי על כך למחות.

וכשהייתי נשלח למקלחת מידי יום להתרחץ,

מלווה אותי בעת הרחצה - בלא ניסיון לתרץ.

יושבת בחדר המקלחת ועלי מביטה,

ולא אחת רועמת עלי בקולה.

מעירה לי כשלטעמה לא רוחץ היטב,

או אפילו לא מתנגב.

ואם מתנגד - לסבתא מייד קוראת שתבוא לעזור,

שמצידה מכות מפליאה בי בתקווה שעל התנהגות שכזו לא אחזור.

וכל העת מביטה בי מחוייכת חורצת לשון לעברי,

נהנית ממעמדה השליט והכל יכול הן בבית והן למולי.

ואני טיפוס מופנם, נבוך וביישן,

נאלץ להשלים עם העלבון והמעשים כמובן.

אולי זו הייתה מצידה סקרונות נעורים,

אולי הרגישה עלי בעלות בהעדר ההורים.

אך הייתה זו סבתא שצריכה להציב את הגבול,

ולמנוע ממנה כל אפשרות לניצול.

אך כפי שציינתי מבחינת בסתא היא הייתה אלילה,

עזרה לה, סובבה סביבה ובעיקר יום וליל אותה כיבדה.

לכן נתנה לה תמיד "יד חופשית" בכל,

והיא כמובן ניצלה זאת בשבת וביום חול.

הייתה מלווה את סבתא ואותי בכל הפעמים,

לאותן הבדיקות הכואבות והטיפולים המשפילים.

מבטה בחן את גופי בעיניים גדולות,

ולא התביישה להתקרב, לגעת ולשאול שאלות.

וסבתא מצידה הייתה מסבירה לה כל דבר באריכות,

מתעלמת מקיומי/עלבוני - העיקר לרצות אותה אם לומר זאת בעדינות.

והן נוגעות בי ומכאיבות בכל הזדמנות שחפצה,

צחוקה וחיוכה הכאיבו אף יותר מהבדיקה.

מבטה חודר ועיניה הבהירות בוהות באיבר,

ומבטה מלווה אותו רפוי/זקוף או קופץ ממגע קר.

נוגעת, סוטרת, צובטת ולכל כיוון מושכת,

מביטה בו מתנדנד כמטוטלת - ו...מחייכת.

מוקסמת מהכיפה ומהנקב במרכזה,

שואלת את סבתא - והיא חוזרת ומסבירה.

ו...אני... עומד שם - כלל לא "נספר",

כאילו שבי בכלל לא מדובר.

התעלמות מוחלטת מרצוני ורגשותיי,

מהווה אני סוג של מטרד בייחוד עם צרותיי.

אני בהחלט מבין את הסקרנות שבה אחזה,

בעיקר בעקבות ההסתבכות שאת בריתי ליוותה.

אף אני הייתי סקרן להציץ ולהביט באיברה,

מה שגרר עונשים חמורים  שגרמו לי להצטער על הפרשה.

בהזדמנות אספר אולי עוד מהנעשה,

מתנצל מראש על "כובד" הנושא.