כפי שסיפרתי זה מכבר,
די התעללו בי בעבר.
חלק מאותן ה-"התנסויות" ישנות,
עיצבו אצלי מאז דפוסי התנהגות ושלל דעות.
זוכר היטב את אותו היום בילדותי,
בו נאלצתי "לדגמן" עבור אחותי.
היא הייתה מאוד מאוד סקרנית,
ועבור סבתא - לכל - הייתה זכאית.
תמיד הייתה המועדפת בנכדים,
סוג של נסיכה - בארמון המלכים.
סבתא הייתה ממלאת אחר כל רצונותיה,
מאמינה לכל מוצא פיה - ואין מי שיחלוק עליה.
לו רק ידעה כמה מניפולציות היתה עושה,
אם רק הייתה מבינה היא עד כמה היא - אלי רעה.
ולא שלסבתא היה "חסר" כעס ואכזריות,
היא נכנסה היטב לתפקידה ו...אף ב"הצטיינות".
הייתה מפליאה בי את נחת זרועה בכל עת,
ורגזנית אלי בלא כל קשר להתנהגות הנצפית.
כל גחמה של אחותי הייתה ממהרת למלא ולבצע,
בישולים, קניות וכל אשר חפצה - גם אם רק להשתעשע.
ואני סוג של "לכלוכית" כמו בסיפור הידוע,
בעל יחס של ילד חורג - ו...בבית תמיד "תקוע".
למרות גילה הצעיר תמיד הייתה מעורבת בכל העניינים המשפחתיים,
בייחוד לאלו שאלי נגעו - גם אם היו הם נושאים אישיים.
ולכן אל כל הבדיקות והטיפולים שעברתי,
הייתה מתלווה אל סבתא כפי שבפוסטים הקודמים כבר הזכרתי.
עד שבבוקרו של אחד מימי החופש הגדול השרביים,
העירה אותי בבוקר בכדי לצאת לקייטנה ככל הילדים.
משכה את השמיכה מעלי וגערה,
כי עלי לקום ולהתארגן במהרה.
אחזה את ידי ומשכה אותי לשירותים,
להתלבש, לצחצח שיניים ולרחוץ פנים.
ושם בנוחיות פשטה את מכנסיי,
והורתה לי כעת להטיל את מימיי.
אוחזת את איברי שנחשף זה עתה,
ומכוונת אותו אל האסלה - חלילה לבל אשתין על הריצפה.
משמיעה קולות "פשששש" "פשששש" כפי שלבטח ראתה את סבתא עושה,
בכדי לדרבן אותי להשתין במהרה.
אך עתה עקב הזריזות שבה נמשכתי מהמיטה,
התקשתי לעשות את המוטל עלי וב"קשת" להשתין אל האסלה.
שכן עדיין איברי היה נתון עוד בזיקפה,
"קרי-לילה" מכונה הוא למיטב זכרוני בעגה.
מופתעת מגודלו ומהזדקרותו המשונה,
בייחוד כשאני עומד שם בטל - ומבזבז לריק את זמנה.
מלשינה לסבתא ש-"אני עושה לה דווקא", לא רוצה להשתין - ולבטח "להסעה" אאחר,
וקוראת לה שתבוא מייד לטפל בילד הסורר.
סבתא מגיעה מהמטבח סינר למותניה חגור,
חמורת סבר תוהה במה העניין אמור.
אחותי מסבירה לה את שהיה,
ומראה לה את איברי שעדיין אוחזת בידה.
מבטה הזועף של סבתי התחלף לצחוק פתאומי,
לא זכור לי מעולם אותה צוחקת - בטח לא למולי.
"גשי להכין לו כריך" אמרה מבעד לחיוכה,
ובנתיים התיזה מיים קרים על הזיקפה.
"איך עשית זאת?!" שאלה אחותי כששמעה מהמטבח את זרזיף השתן,
"...אח"כ חמודה" ענתה סבתא - ומרוב צחוק "רוקדת" לה הבטן.
סבתא הלבישה אותי במהירות ושלחה אותי לתחנת ההסעה,
עדיין לא ידעתי מה כבר במוחה לי רקחה.
בעוד אני "מבלה" בקייטנה",
סבתא ואחותי טיילו בחנויות העיר ההומה.
ישבו ב"בית קפה" ואחותי קיבלה מיץ ועוגה,
כן... כמו שחשבתם - אותי בכך סבתא מעולם לא זיכתה.
כשחזרתי סבתא רחצה אותי במקלחת קצרה,
שנאתי כ"כ כיצד סיבנה אותי בפראות ב-"ליפא" השורטת והקשה.
עת שיצאתי הוגשה לי צלחת עם פירה וקציצה,
כוס "פטל" ובצד מלפפון חמוץ - כמקובל בעדה.
"הוא סיים" הכריזה אחותי בקול צוהל כשסיימתי את הארוחה,
עוד לא מבין ויודע למה לכך המתינה בציפיה דרוכה.
סבתא קראה לי לבוא אל חדרה עתה,
שם על המיטה בקבוק שמן תינוקות וממחטה.
בדיעבד הבנתי שסבתא קצת הסבירה לאחותי מה ש-לי בבוקר קרה,
ועתה הורתה לי לשכב על המיטה הגדולה והרכה.
תוך שהיא פונה לאחותי וממשיכה את הסברה,
פושטת ממני סבתא את מכנסיי ותחתוניי,
עתה כפי שנתברר לי מעבירה לה שיעור מפורט על איבר המילה,
ועלי אסרה היא לזוז או להוציא כל תגובה.
אחותי מביטה ובוחנת בעיניה החומות,
מתעניינת ושואלת ועיניה בורקות.
סבתא באריכות מסבירה ומתעכבת ומלמדת את נכדתה,
ואני כובש את פרצופי בכרית הגדולה סמוק מבושה.
שומע כי סבתא מסבירה לה על העטרה,
נוגעת ומושכת - אין לי מושג מה עשתה.
מסבירה על אשכיי ולהם מכאיבה,
שומע את אחותי מצחקקת כשהנקב מתרחב ונפער בלחיצה.
עתה ממשיכה היא לחלקו השני של השיעור,
ואני כ"כ מתבייש ו...בליבי יודע שזה אסור.
מדבריהן הבנתי שסבתא כבר על כך הסבירה,
ועל כן מייד עברה והדגימה.
טיפות קרות של שמן תינוקות גרמו לי להרתע,
עוד לפני שסבתא את איברי אחזה בחוזקה.
סבתא החלה לעסות את איברי,
האמת - היה לי נעים למרות הבושה שאחזה בכולי.
קריאות התפעלות/תמיהה/והפתעה מאחותי כשהוא הזדקר,
וסבתא המשיכה אותו לשמן מה שגרם לו מעט לנתר.
צחוק גדול נשמע אז משתיהן,
השתהו והביטו כעת במחזה הנגלה לעיניהן.
סבתא המשיכה עוד בו לגעת,
ואני זוכר כי כאב לי קצת בגלל הטבעת.
פתאום הרגשתי כמו עיקצוץ נמלים,
ומאיברי יצאו למרחק קילוחים.
זוכר את הצחוק שנשמע מפיהן כשזה קרה,
ןאף את המטפחת שאותי ניגבה.
זוכר גם היטב את המכות שקיבלתי,
על שאת המצעים שסבתא אהבה - כעת ליכלכתי.
וזו כאמור הייתה ההתחלה או המשכה,
של מה שחוויתי - ו(ממש) לא בהנאה.
סבתא כאמור כבר מזמן הלכה לעולמה,
עם או בלי קשר - עם אחותי ניתקתי כל קשר עוד בערך מתקופת הצבא.
ההורים ידעו או החליטו להתעלם.
בכל מקרה מחיינו ובעיקר מילדותינו בחרו (מסיבותיהם הם) לרוב להעלם!
