...הוצא מהקשרו...

הן עומדות ומשוחחות ביניהן דקות ארוכות,

פעמים שמבבטיהן מרצינות וברגעים אחרים פניהן חייכניות.

לעיתים זועפות וכעוסות,

ושניות לאחר מכן צוחקות.

רושמות רשימות לא מובנות,

ועליהן משוחחות ומתדיינות.

מעת לעת מפנות מבט חודר לעברי,

חש כי מפשיטות אותי בעיניהן מכסותי.

מטכסות עיצות ותכנונים שונים,

מעלעלות ומשוות בנתונים הידועים.

מתפלפלות במצב הסבוך ביניהן,

יושבות לשולחן ומשכלות רגליהן.

לוגמות קפה ונוגסות בעוגיות,

בין לבין חושפות ומשתפות ברכילויות.

אני מנסה לנחש מה לי צופנות,

לא מודע בכלל מה לי הן טומנות.

ילד קטן שיושב על כיסא קר,

והכל שם מבחינתו מנוכר.

יודע שמכל זה יזכה הוא רק בכאב וצער,

בייחוד כשלמולו מכינות את התער.

כבר ממרר הוא בבכי,

והן לעברו מחניקות חיוך תחת שחי.

"אתן לא מחליטות לי" עמד לזעוק,

אך הן בשלהן ממשיכות לצחוק.

עושות בגופו כל שחפצות,

ולו מתירות הן רק ... להמשיך ו...לבכות!!!