...הוצא מהקשרו...

העברתי את השרב הכבד אתמול על חוף הים,

ביליתי שם (אני מניח), יחד עם כל העם.

צפיפות רבה בחניה ותחת הסככות,

אוכלוסיה של צעירים/צעירות והמון משפחות.

התמקמנו בחוף שונה משתכננו,

שם פינה מוצלת אכשהוא מצאנו.

יושב על כיסא פלסטיק וקורא,

ומעת לעת בסביבה בוהה.

נכנס למים הקרירים להרטב,

שכן את החום אני מתעב.

מולי סבתא ושני נכדים,

אין כל ספק שהם רוסים.

ילדה כבת 13 עם ניצני שדיים,

שתי צמות לה קלועות על הכתפיים.

אחיה כבן עשר כמוה בהיר ורזה,

ועליהם כל העת סבתא משגיחה במבט מלווה.

הם בונים ארמונות בחול החם,

והיא מאכילה ומשקה כל העת אותם.

נזכרתי איך בילינו כך בכל קיץ בחוף בת-גלים,

מעבירים את ימי החופש הגדול החמים והארוכים.

תמיד תחת השגחתה של סבתא שפיטפטה עם חברותיה,

ואנו בחול משחקים קשובים להוראותיה.

לפתע התחדד אף יותר זיכרון הילדות,

עת הנכד ביקש מהסבתא לגשת ולהתפנות בנוחיות.

הסבתא צעקה דבר מה ברוסית ונופפה בידיה העבות,

ומהטונציה הבנתי שהילד מכך מתנגד להנחיות.

כעוסה הניחה היא את קופסת האוכל על תיקה,

תוך שחברותיה מלבות אותה בעצות בשפת ארץ לידתה.

היא ניגשת אל הילד ומושכת בזרועו,

ואחותו ממשיכה לחפור בחול ובמבט ללוותו.

הילד מתנגד לנעשה עפ"י שפת גופו,

לא מבין מה הוא אומר אך מניח כי מוחה גם בקולו.

שדיה הכבדים של הסבתא רוקדים בחזייה הרפויה,

עת שמושכת את הילד בכוח לפינה.

עוד רגע מאיימים הם לצאת החוצה ולהחשף ברבים,

רוטטים וקופצים בעצבנות מבטה זעוף ולחייה סמוקים.

היא מושכת בחוזקה את בגד הים של הנכד הבוכה,

אל מול עיניה המשתאות של אחותו המביטה בנעשה.

איברו חשוף כעת לראווה לעיני כול,

והסבתא באצבעותיה פורטת בחוזקה כעל מנדולינה ומסירה ממנו כך את החול.

היא אוחזת בחוזקה את האיבר הקטן בידה,

וממתינה לזרזיף השתן המיוכל ומזרזת אותו בקולה,

הילד הנבוך לא יכול כבר להתחמק ממה שקורה,

מתחיל להשתין כשהוא מיבב ובוכה.

מלווה במבטים של כל יושבי הסככה,

וגם אחותו חדלה מלשחק ומביטה כעת בעניין בנעשה.

כשסיים להשתין סבתא מכה על האיבר בחוזקה,

מנסה לנער כך את הטיפות האחרונות שנותרו בשופכה.

האיבר הקטן קופץ ומתנדנד מהמעשה,

ואין ספק כי לילד זה גם קצת כואב בקצה.

הסבתא מרימה את מכנסיו למעלה חזרה,

וחוזרת לקשקש עם חברותיה כבתחילה.

אין לי מושג מה הן אומרות,

אך תחושתי אומרת שעל האיבר מעט מרכלות ומצחקקות.

בנתיים הילד חזר לשחק עם אחותו,

מנסה להתנהג כאילו לא מדובר כלל בו.

אולי זר זאת לא יבין את תחושותיי,

אך זה גרם לי לפלאשבק אדיר לזיכרונותיי.

מהרהר בנושא עוד שעות רבות בביתי,

וה"תמונות" חוזרות שוב למוחי.

זכרונות ילדות צפים ועולים,

כאלו שהייתי שמח לו כלל לא היו מתרחשים.