לפני 8 שנים. 2 במאי 2016 בשעה 9:09
אז זהו... אתמול בותקו בתוליי,
עת שחשפתי פרצופי בפני עמיתיי.
לא חובב אני פומביות כלל וכלל,
ולרוב ווטו על הנושא מבחינתי מייד חל.
ולמי שלא היה ונותר מסוקרן מעט,
אגלה רק מעט - ממש כ...קרום אשר על הפת.
פרצופי לא הזהיב אמש כדמות "סימפסון" הידועה,
דווקא גוון אדמדם עיטר את לחיי - בעיקר מפני המבוכה.
התוודעתי לחברים נחמדים בקהילה,
לא אכחיש כי חששתי מכך מאוד בתחילה.
ה"ניקים" המוכרים הופכים פתאום לאנשים,
ולהם פנים וקול - לא עוד אלמונים.
בקושי הצלחתי "לברוח" מהעבודה ולו רק לשעה קלה,
אך אין ספק כי המאמץ היה שווה מכל בחינה.
מחשבות שונות התרוצצו במוחי כל הלילה,
לישון לא ממש הצלחתי וההתרגשות טרם פגה.
התודות כבר נאמרו ליוזמת המאנצ' המדהימה,
ואני מניח כי בפעם הבאה אגיח מאלמוניותי שוב ממש כבראשונה!