...הוצא מהקשרו...

במבט מושפל יושב למולך,

את הוגה מילים משונות בקולך.

ריח קטורת ואור נרות עמום בחדר,

הנר מזיל דמעות שעווה ואני מצטרף אליו בסתר.

את שואלת אותי שאלות שונות להשלמת התמונה,

ואני עונה במבוכה אך לא מתחמק מתשובה.

את מפתיעה אותי שוב ושוב,

ולא חוששת לשוחח גם על נושא כאוב.

זורקת לחלל מילים שעבורי הם בעלי משמעות רבה,

לא מאמין שאת מצליחה לדעת ולגלות זאת בכזו הצלחה.

נדהם ממה שאת יודעת עלי ועל כך מעולם זאת בפומבי לא חשפתי,

מעולם על כך לא דיברתי ובוודאי את סודותיי אלו היטב הסתרתי.

את קוראת אותי כספר פתוח,

בעזרת קלפים... חוצנים... או רוח.

את מקלפת מעלי שכבה אחר שכבה,

ואני חשוף למולך מכל בחינה.

את מדייקת בכל פרט שחושפת,

מביטה בי מעט וממשיכה מהורהרת.

משתמש בטישו המונח על השולחן,

וליבי חשוף - ומולך כבר אינו מוגן.

מצליח בעזרתך להבין טוב יותר מאורעות עבר,

תודות לכוחותייך הייחודיים אליהם נחשפתי כבר.

עושה בי מניפולציות לפי ראות עינייך,

ואני נתון כ"חומר ביד היוצר" - בידייך.

קולות לחש והברות שונות,

נשמעות כל העת בטקס לאור הנרות.

לוח מיוחד מונח לפנייך,

והאווירה במקום מחשמלת יחד עם קסמייך.

זמן רב לוקח לי להרגע ממה שאליו נחשפתי,

כ"כ רציתי זאת - לא פעם על כך לך סיפרתי.

עושה את דרכי חזרה טרוד ומהורהר,

מנסה לשחזר את שעלי עבר.

מופתע ונדהם מהדיוק והעוצמה,

ויודע כי זו רק ההתחלה!